בהוראת הקורסים שלה הלנה מתמקדת במבט אנתרופולוגי וסוציולוגי על מגמות חברתיות ותרבותיות ביפן העכשווית. היא משלימה את החומר התיאורטי והאתנוגרפי בחומרי עזר וויזואליים כגון קטעי ווידאו, פרסומות, צילומים ועוד. הקורסים מצריכים היכרות בסיסית עם ההיסטוריה היפנית, יכולת ניתוח וחשיבה ביקורתית. המטלות של הקורס, לרבות בחינות ועבודות, כוללות ניתוח טקסטים ומתן פרשנות אינדיבידואלית בהתבסס על החומר הנלמד. המטרה הינה לא רק הקניית ידע בסוגיות ספציפיות הקשורות לחברה ותרבות של יפן העכשווית, אלא גם יצירת מסגרת לדיון אקדמי במונחים כגון תרבות, זהות, מסורת ועוד.

פעילות מחוץ לחוג:

הלנה גרינשפון משמשת כמתאמת של יחידת אסיה במכון מחקר ע"ש הארי טרומן באוניברסיטה העברית. יחידת אסיה מרכזת חוקרים העובדים על ארצות אסיאתיות ומעבירה הרצאות, סמינרים וכנסים הקשורים באספקטים שונים של יחסים בינ"ל, היסטוריה, תרבות, פוליטיקה וכלכלה של מדינות אסיה.

כמו כן, הלנה מתפקדת כחברת וועד מנהל של האגודה הישראלית ללימודי יפן. האגודה הוקמה בשנת 2012 במטרה לגשר בין מוסדות אקדמיים המלמדים על יפן בארץ ובעולם, ולסייע ביצירת קהילה תוססת של סטודנטים וחוקרים בישראל. השנה האגודה קיימה את הכנס הראשון שלה, שהתמקד בסוגיות אורבניות ביפן. אתר האגודה ללימודי יפן: http://www.japan-studies.org/

הלנה הינה חברה בוועד הירושלמי של אגודת ידידות ישראל-יפן, ארגון התנדבותי שמתמקד בהפצה של תרבות יפנית בישראל, ומארגן סדנאות, הצגות וארועים אחרים החושפים את הקהל הישראלי לפניה השונות והמגוונות של התרבות היפנית. אתר אגודת הידידות: http://www.israel-japan.org/

קוראים לי דזה חאו ונולדתי בשאנגחאי בסין. אני מלמד סינית מדוברת באוניברסיטה העברית.

אחרי שסיימתי את התואר הראשון שלי בספרות ובלשנות, טסתי לעיר קונמינג ללמוד עברית תנ"כית. שם הכרתי הרבה תיירים ישראלים, מהם למדתי קצת על התרבות הישראלית: תרבות טיול כתרמילאי. יש לישראלים שנה או שנתיים לטייל ולחשוב על מה לעשות בעתיד. זה נשמע כיף.

על מנת לגלות יותר את התרבות וההיסטוריה, החלטתי לטוס לישראל. בינתיים אני כבר פה שנתיים, ובמשך הזמן למדתי את התואר השני בלימודי ישראל. מה שגיליתי עכשיו הוא שלמרות המדינה הקטנה, ישראלים יודעים איך לעשות כיף עם מה שיש ולנוח טוב. אני רוצה ללמוד יותר על החברה ולהראות לסינים את התרבות הישראלית וגם לישראלים את התרבות הסינית.

שפה היא ממש קסם. לפני שלמדתי עברית דיברתי עם ישראלים באנגלית, וזה לא משהו. אחרי שלמדתי עברית, פגשתי ישראלים וגם סינים בטיוליי ומיד הפכנו לחברים משום שאני יכול לצחוק את הצחוקים שלהם, ולשתף את האוכל הטעים ולהתלונן על דברים לא טובים בשתי התרבויות. יותר שפות הן יותר משפחות.

אני ממש אשמח ללמד ישראלים שבוחרים ללמוד סינית מכיוון שבסוף זאת לא רק שפה שאני מלמד אותם, אלא גם עיר גדולה שאנחנו בונים ביחד. ככל שהעיר תגדל, נבין אחד את השני יותר טוב ונהיה יותר קרובים.  

מחקריו של יופה התמקדו בצבא סין. את ראשית צעדיו בתחום עשה בעבודת דוקטורט פורצת דרך אשר התמקדה ביחסי צבא-מפלגה בסין. העבודה, שהתפרסמה כספר "Party and army: professionalism and political control in the Chinese officer corps, 1949–1964", הפכה לקלאסיקה בכל הקשור להתפתחות צבא סין וקשריו עם הדרג הפוליטי. מאז כתב יופה מאמרים רבים על הקשר בין הצבא והמפלגה הקומוניסטית.

מראשית דרכה היא שלבה בלימודיה את תחומי הסינולוגיה והבלשנות בחוגים ללימודי מזרח אסיה ולבלשנות (הודו-אירופית) באוניברסיטה העברית, שבה השלימה את התואר הראשון והשני. היא השתלמה בפריז ((INALCO,  באוניברסיטה של קליפורניה, ברקלי בארה"ב במחלקות לשפות המזרח ולבלשנות, ובטייוואן. את עבודת הדוקטור בתחום הבלשנות הסינית (בהדרכתו של פרופ' קלוד הג'ג') כתבה באוניברסיטה של פריז 3 (סורבון, 1991).

במהלך לימודיה לתואר השני היא החלה ללמד את השפה הסינית בחוג ללימודי מזרח אסיה, ובהמשך לימדה קורסים העוסקים בבלשנות הסינית ובסוגיות של חברה ותרבות בסין.

היא כיהנה כראש החוג ללימודי מזרח אסיה וכיו"ר ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הרוח.

בין תפקידיה מחוץ לאוניברסיטה: יו"ר אקדמי של ועדת המקצוע – סינית (הממונה על בחינות הבגרות בסינית) במשרד החינוך ויו"ר אקדמי של ועדת ההיגוי לקידום קשרי ישראל עם סין והודו מטעם המועצה להשכלה גבוהה.

ישראלי כיהן החל מ-1974 כמרצה ואחר כך כפרופסור להיסטוריה סינית ולתרבות האסלאמית באוניברסיטה העברית וכעמית מחקר במכון טרומן. במקביל הוא כיהן גם במשרות ניהוליות באוניברסיטה, לרבות מתאם היחידה לחקר אסיה במכון טרומן ומנהל המרכז ללימודים קדם אקדמאיים וכן היה פרופסור אורח ולימד קורסים וביצע מחקרים באוניברסיטאות חוץ שונות, בארצות הברית (אוניברסיטת הרווארד ואחרות), קנדה, איטליה, אוסטרליה, יפן, בלגיה ועוד.

בשנים 1992–1996 היה ראש החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. הוא כתב יותר מ-20 ספרים, בנוסף ליותר מ-100 מאמרים שהתפרסמו בעיתונות המקצועית בארץ ובעולם.

היא סיימה את הדוקטורט בלימודי ארגון במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית (2017). אחרי השתלמויות פוסט-דוקטורט בירושלים, ברלין ואוקספורד אירה חזרה לחוג ללימודי אסיה בתור ראשת המדור ללימודי קוריאה.

אירה מלמדת קורסי חובה על החברה הקוריאנית בעידן המודרני והפרה-מודרני וקורסי בחירה לתואר ראשון אודות "הנס הכלכלי הקוריאני" ו"תרבות פופולרית בדרום קוריאה" ו-"מגדר ומיניות בקולנוע וספרות קוריאנית." בעבר היא ניהלה שתי תכניות דו-חוגיות עם מנהל עסקים (2013-2017) ועם יחסים בינלאומיים (2016-2017) וריכזה את הקורסים עם מרצים-אורחים - אנשי עסקים, דיפלומטים ואקדמאים – "פורום כלכלות מזרח אסיה" ו-"אסיה בזירה הבינלאומית."

פרסומים נבחרים:

1. Lyan, Irina (2021). “Koreans are the Israelis of the East”: A postcolonial reading of cultural similarities in cross-cultural management. Culture and Organization (link).

2. Lyan, Irina (2021). “Start-up Nation” vs. “The Republic of Samsung:” Power and politics in the partner choice discourse in Israeli-Korean business collaboration. Critical Perspectives in International Business (link).

3. Lyan, Irina (2021). Between two homelands: Diasporic nationalism and academic pilgrimage of the Korean Christian Community in Jerusalem. S/N Korean Humanities, 7(1), 37-70. (link).

4. Lyan, Irina and Frenkel, Michal (2020). Industrial espionage revisited: Host country-foreign MNC legal disputes and the postcolonial imagery. Organization (link). 

5. Lyan, Irina (2019). Welcome to Korea Day: From diasporic to fan-nationalism. International Journal of Communication, 13, 3764-3780 (link). 

6. Otmazgin, Nissim and Lyan, Irina (2018). Fan entrepreneurship: Fandom, agency, and the marketing of Hallyu in Israel. Kritika Kultura, 32, 288-307 (reprinted in Transcultural Fandom and the Globalization of Hallyu. Edited by Park Gil-Sung, Nissim Otmazgin and Keith Howard. Seoul: Korea University Press, pp. 155-179) (link).

בלימודי התואר הראשון, למדתי ספרות כללית ובלשנות סינית באוניברסיטת  Capital Normal University of Beijing. את התואר השני השלמתי בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית.

אני אוהבת להיות מורה כי ההוראה מראה לי שוב ושוב שבתוך הלב של כל תלמיד/תלמידה קיים מורה אמיתי עבורי.

הוא למד בסיטי קולג' בניו יורק. בשנים 1957–1959 עבד כעוזר נספח העיתונות בשגרירות ישראל בוושינגטון. ב-1960 קיבל תואר מוסמך מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון ביחסים בינלאומיים. בין 1959 ועד 1962 למד יפנית ולימודי המזרח הרחוק באוניברסיטת הרווארד ממנה קיבל תואר דוקטור. עם חזרתו לארץ בספטמבר 1962 נתמנה למנהל לשכת העיתונות הממשלתית בירושלי, ובמקביל היה ממקימי החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
ב-1966 מונה לדובר לשכת ראש הממשלה לוי אשכול. ביולי 1973 נתבקש לשמש גם כדובר לשכת ראש הממשלה גולדה מאיר, וכמה חודשים של יצחק רבין בכהונתו הראשונה כראש ממשלה. ביולי 1976 מונה למנהל לשכת העיתונות הממשלתית. 

בין השנים 1978 עד 1995 שימש בכמה תפקידים בכירים בקרן היסוד, המגבית המאוחדת לישראל כולל אחראי על מבצעים, פיתוח מנהיגות ומנהל החטיבה לארצות דוברות אנגלית. לאחר שפרש מקרן היסוד, מדזיני המשיך ללמד באוניברסיטאות בישראל לימודי מזרח אסיה, בין השאר בבית הספר לתלמידי חו"ל של האוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו "גולדה: ביוגרפיה פוליטית" זכה לפרס ראש הממשלה בשנת 2010.

בשנת 2016 קיבל מירון מדזיני את אות מסדר השמש העולה על תרומתו לקידום לימודי יפן.