הנחיות לכתיבת עבודה סמינריוניות בחוג ללימודי אסיה
מבוא כללי
עבודה סמינריונית היא גולת הכותרת של התואר הראשון: עבודה שבה התלמיד/ה מדגים/ה ידע שרכש/ה בלימודים בחוג, יכולת להציג שאלת מחקר מעניינת, היכרות עם ספרות מחקרית קיימת, לא פעם גם התמודדות עם ספרות ראשונית (בשפת המקור או בתרגום), והצגת טיעון מקורי ומנומק. למי שמסלול הלימודים שלו/ה יגיע לסיומו עם התואר הראשון, העבודה הסמינריונית היא הזדמנות להוכיח את הכלים שרכש/ה במהלך התואר. למי ששוקל/ת המשך לימודים, זו הזדמנות להדגים את הידע והיכולות שיאפשרו לימודי מוסמך. זו גם הזדמנות לקבלת הנחיה אישית ומשמעותית מחבר/ת סגל בחוג, והזדמנות עבורם/ן להכיר טוב יותר את היכולות של התלמיד/ה.
איך כותבים עבודה סמינריונית? מתי צריך להתחיל להיערך לזה? במסגרת איזה קורס? מה האורך הרצוי? איך ניגשים לזה? ההסבר שלהלן מציע מתווה ראשוני והנחיות בסיסיות. נזכיר עם זאת, שאין תחליף להתייעצות עם המרצה בקורס שבמסגרתו תיכתב העבודה, ורצוי מוקדם ככל האפשר. זיכרו: החוג ללימודי אסיה הוא חוג מגוון ביותר המשלב קשת רחבה של שיטות מחקר (היסטוריה, סוציולוגיה, ספרות, בלשנות, ארכיאולוגיה, מדע דתות ועוד) באזורים נרחבים השונים מאד זה מזה (סין, הודו, יפן, אינדונזיה, קוריאה, מונגוליה, ועוד), והדבר מוליד קשת רחבה של עבודות סמינריוניות. אין על כן מתכון אחד שמתאים לכל העבודות הסמינריוניות בחוג. בקיצור, כדי לצמצם אי הבנות ולהימנע טעויות, אנא הקדימו לדבר עם המרצות והמרצים שבהדרכתן/ם העבודה עשויה להיכתב. אין להגיש עבודה סמינריונית בקורס מבלי שהדבר תואם מראש עם המרצה וקיבל את אישורו/ה.
חשוב לזכור שעבודה סמינריונית יש לכתוב במסגרת קורס שמוגדר כסמינר או שו״ס. עם זאת העבודה הינה עצמאית מהקורס מבחינת הקרדיט והציון. מחד, היא איננה מחליפה את חובות הקורס שאותן יש למלא כלשונן כמצויין בסילבוס, ושעליהן מתקבל הציון בקורס. מאידך, היא מזכה את התלמיד/ה בציון נפרד מטעם מורה/ת הקורס על 4 נ״ז נוספות, שהן חלק מחובות התואר בחוג ומחושבות לממוצע הציונים הסופי של הב״א. ככלל, נדרש קשר בין נושא הקורס לנושא העבודה. איזה מן קשר? זהו נושא לשיחה עם המרצה בקורס המדובר, ורצוי לנהל את השיחה הזו מוקדם ככל האפשר, לפני שהתחלתם/ן לערוך מחקר וננעלתם/ן על נושא.
להלן הסברים על מספר סוגיות שכדאי לקחת בחשבון לפני שניגשים לבחירת נושא וכתיבת עבודה סמינריונית. נתחיל עם כמה סוגיות מנהליות וטכניות: שפת העבודה, מועד ההגשה, אופן ההגשה, וכו׳.
הנחיות מנהליות לכתיבה והגשת עבודות סמינריוניות
שפת העבודה: ככלל, העבודות הסמינריוניות יכתבו בעברית. בקורסים ששפת ההוראה בהם איננה עברית, ניתן יהיה לאפשר הגשת העבודה בשפת ההוראה של הקורס או באנגלית. בקורסים ששפת ההוראה בהם היא עברית, ניתן יהיה להגיש את העבודה בשפה אחרת בהסכמת המרצה.
מועד ההגשה: עבודות סמינריוניות יוגשו בתוך חודש מסיום הקורס, ובאישור המורה עד לא יאוחר מ- 30 בספטמבר של אותה שנת לימודים. במקרים מיוחדים ניתן יהיה לקבל הארכה ולהגיש את העבודה הסמינריונית עד 31 לדצמבר של אותה שנה לועזית. במקרים יוצאי דופן במיוחד, ניתן יהיה לקבל ארכה נוספת, באישור המרצה ובאישור ועדת ההוראה של הפקולטה. בהינתן אישור שכזה, הגשת העבודה תחויב בשכר לימוד נוסף בהתאם להיקף הקורס.
אופן ההגשה: עבודה סמינריונית תוגש לרכז/ת החוג עם עותק למרצה. את העותק לרכז/ת יש להעביר במייל עם העתק למרצה. במקרים מסוימים תתבקשו גם להגיש עותק קשיח לרכז/ת. מועד ההגשה יחשב כמועד שבו נשלח המייל עם הצרופה לרכז/ת.
מועד החזרה: המרצה תחזיר/יחזיר את העבודה הבדוקה ותמסור/ימסור ציון בתוך חודשיים מהמועד שנקבע להגשת העבודה או חודשיים לאחר שהוגשה (המאוחר ביניהם). תלמיד/ה אינו/ה רשאי/ת להגיש תיקון לעבודה לאחר שהמורה דיווח/ה על הציון בגין העבודה.
מה קורה לעותק הקשיח? עבודות שהוגשו למרצה בעותק קשיח יוחזרו למזכירות החוג ויאספו על ידי התלמיד/ה. עבודות שלא יידרשו על ידי התלמידים/ות, ישמרו לא יותר משלושה חודשים לאחר פרסום הציון, ולאחר מכן יושמדו.
ציון: בקורס בו נכתבה עבודת סמינר, יתקבלו שני ציונים: ציון עבור כתיבת העבודה הסמינריונית - 4 נ"ז, וציון סופי עבור הקורס – 2 נ"ז/4 נ"ז.
הנחיות טכניות
שער: יש לכלול בעבודה עמוד שער. על עמוד השער להציג את המידע הבא: כותרת העבודה, תאריך ההגשה, שם התלמיד/ה, מס' ת"ז, שם ומספר הקורס במסגרתו מוגשת העבודה, שם המרצה, ושם החוג (קרי: לימודי אסיה).
פונטים, רווחים, וכו': ככלל, עבודה נכתבת בעברית בגופן David ובשפות עם כתב לטיני כמו אנגלית וכו' בגופן Times New Roman, הן בגוף העבודה והן בהערות שוליים. גודל הגופן הוא 12 לגוף העבודה עם רווח כפול בין שורות; וגופן 10 רווח יחיד להערות שוליים. כל זאת אלא אם ניתנה הנחייה אחרת על-ידי המרצה.
תעתיק: מקורות, שמות, ומושגים בשפות אסיאתיות יש לכתוב על פי כללי התעתיק המקובלים בכל שפה. אין להסתפק רק בתרגום לעברית/אנגלית אלא יש להביא את המקור האסיאתי בתעתיק המתאים ו/או בשפת המקור בסוגריים. כל זאת אם לא ניתנה הנחייה אחרת על-ידי המרצה. הערה חשובה: אחד הדברים שצורמים מאד לעין של המרצה הוא שימוש לא נכון בתעתיקים משפות אסיה. אנא התייעצו עם המרצים/ות לגבי כללי התעתיק הנכונים מהשפות הרלבנטיות.
מספור עמודים: יש למספר את העמודים החל מהעמוד הראשון של המבוא ועד לסופה. עמוד השער ותוכן העניינים אינם ממוספרים. לפרטים נוספים נא לראות את הסעיף "מבנה העבודה".
בחירת נושא לעבודה סמינריונית
מטרתה של עבודה סמינריונית היא להציג שאלת מחקר ולענות עליה בצורה לוגית תוך ניתוח ואינטגרציה של מקורות שונים לפי כללי הכתיבה האקדמית. לפיכך נושא העבודה ינוסח לרב כשאלה או יכיל בתוכו שאלה.
נושא העבודה צריך להיות קשור לנושא הקורס במסגרתו נכתב הסמינר ומאושר עי מרצה/ת הקורס.
בעת בחירת הנושא שימו לב למספר גורמים:
א. עניין- בחרו בנושא המעניין אתכם/ן!
ב. נגישות- קיומו של מספיק חומר בשפות הנגישות לכם/ן המאפשר דיון רציני בנושא שבחרתם/ן. (אם החומר לנושא המעניין אתכם רובו ביפנית ואינכם קוראים יפנית כדאי להחליף נושא).
ג. היקף- עבודתכם אמורה להיות בהיקף של כ25-30 עמודים מודפסים ברווח כפול. יש להתאים את הנושא להיקף העבודה, ולא לבחור בנושא העשוי לחייב כתיבת ספר (השפעת המונגולים על סין) אלא בנושא סציפי יחסית (השפעת שושלת היואן על לימוד שפות זרות בסין; תפיסות לגיטימציה בסין ובאיראן תחת השלטון המונגולי; הדימויים בשירתו של קאלידאסה) שניתן לכסות במסגרת של עבודת סמינר או לחילופין בשאלה רחבה הנבדקת באמצעות מקרה בוחן ספציפי. (תורת הלחימה של צ'נגיס ח'אן: הקרבות כנגד שושלת סי סיא כמקרה מבחן; האסתטיקה של התרגומים מסנסקרית לפרסית: פרק מן היוגה וסישטה כמקרה מבחן.)
ד . חדשנות- בעבודה סמינריונית לא מצפים ממכם/ ן להמציא את הגלגל, וכאמור הדגש הוא על הצגת שאלת מחקר ומענה עליה תוך שימוש במקורות שונים כלומר על עריכה וניתוח יותר מאשר על חידוש מחקרי (אם כי לעיתים חידושים מחקריים בהחלט עולים מעבודות סמינר, בפרט כאלו העושות שימוש במקורות ראשוניים). עם זאת, כדאי לא לבחור בשאלה שכבר מוצתה במחקר. אפשר בהחלט לבחור בשאלה שקיימות לגביה דעות שונות ולנתחן באופן ביקורתי, לבחור בנושא השוואתי, וכמובן גם להעלות סוגיות חדשות לדיון.
כדי לדעת אם הנושא שבחרתם מעניין אתכם/ן, יש לגביו חומר נגיש, ולא מוצה במחקר יש לערוך קריאה ראשונית- למשל של ערכים באנציקלופדיה, קריאה בטקסטבוק, או חיפוש ראשוני בקטלוג הספריה (גם באופציה של מאמרים!) ןבמאגרי מידע וקריאת תקצירי המאמרים או גם מאמר מרכזי אחד או שניים, וכמובן להתיעץ עם מורי/ות הקורס.
ניסוח שאלת המחקר
ניסוח מדויק של שאלת המחקר חיוני להצלחת העבודה: שאלה יכולה להיות מסוגים שונים, אך עליה להיות מוגדרת מבחינת הזמן והמקום:
-
שאלה תיאורית: הבאה לספק ידע על נושא מסוים (כיצד השתנה יחסה של שושלת צ'ינג לגבולותיה הימיים לפני המאה ה-19?) עבודה כזו יכולה להיות מאורגנת בצורה כרונולוגית (ביסוס השלטון של צ'ינג: הים כמקור למורדים; המאה ה18- הים כגבול שולי) או תימטית (הים כסכנה? הסחר הימי; הים כמפלט למהגרים.)
-
שאלה אנליטית- המבקשת לנתח או להסביר נושא שכבר ידוע לקורא (מדוע לא התפשטה שושלת ג'ין (1115-1234) למונגוליה?) בעבודה כזו המסגרת הכרונולוגית תוצג לרב במבוא והעבודה תחולק לרוב בצורה תימטית ( למשל גורמים פוליטיים וצבאיים, גורמים כלכליים, גורמים תרבותיים).
-
שאלה השוואתית -מבקשת להשוות בין שניים (או יותר) דברים, תהליכים, תופעות וכו' כדי להבין את השונה והשווה ביניהם. (השוואה בין החומה הסינית בתקופת שושלת האן לחומה בתקופ עבודה מעין זו תכלול גם תוכן עובדתי ותיאורי וגם ניתוח השוואתי. חשוב לשים לב ולהשוות דברים בני השוואה (מטרת בנית החומה בהאן למטרת בניית החומה של ליאו ולא מטרת בניית החומה בהאן ליחסי החוץ של ליאו). תוצג לרוב במבוא והעבודה תחולק לרוב בצורה תימטית (למשל גורמים צבאיים ופוליטיים, גורמים כלכליים, גורמים תרבותיים).
-
שאלה השוואתית -מבקשת להשוות בין שניים (או יותר) דברים, תהליכים, תופעות וכו' כדי להבין את השונה והשווה ביניהם. (השוואה בין החומה הסינית בתקופת שושלת האן לחומה בתקופ עבודה מעין זו תכלול גם תוכן עובדתי ותיאורי וגם ניתוח השוואתי. חשוב לשים לב ולהשוות דברים בני השוואה (מטרת בנית החומה בהאן למטרת בניית החומה של ליאו ולא מטרת בניית החומה בהאן ליחסי החוץ של ליאו).
סעיף זה מבוסס על מסמך הנחיות של החוג ללימודי האסלאם והמזרח תיכון שחובר על ידי אביגיל יעקבסון, אדם סילברשטיין, סיון בלסלב, יוליה רובנוביץ', וראובן עמיתי.
מבנה העבודה
כללי: עבודה סמינריונית בנויה ממבוא, פרקי העבודה, וסיכום. רצוי לחשוב על ניסוח ראשי הפרקים תוך כדי קריאת המקורות, אם כי סביר שיעברו שינויים במהלך הכתיבה. הפרקים הם השלבים בבניית והוכחת הטיעון, והם מובילים בהדרגה לבירור השאלה \ הבעיה המוצגת במבוא. סידור החומרים בפרקים ובתתי-הפרקים צריך לשרת (וגם לסייג) את הטענה הנטענת בתשובה לשאלת המחקר ואין לכלול בהם חומר שאינו תורם ישירות לבירור השאלה או להוכחת הטענה. כך, למשל, לרוב לא מומלץ לכלול פרק נפרד של "רקע היסטורי", אלא לשלב את המידע, במידת הנדרש, במבוא באופן מקוצר תוך הוספת הפניות נדרשות להקשרים רחבים יותר.
מבוא: מטרתו המרכזית של המבוא היא להציג את נושא העבודה ואת תרומתה לתחום הרלוונטי. לשם כך, המבוא מציג את הבעיה המרכזית בה תדון העבודה, את הקשריה הרחבים והספציפיים, ואת הדרך שגובשה לפתרון הבעיה (בקווים כלליים). במבוא יש לנסח שאלת מחקר באופן ברור ולתחום אותה במקום ו\או בזמן ככל שרלוונטי. יש לתאר בקצרה ובבהירות את הרקע הדרוש להבנת הבעיה הנדונה. ניתן להציע, אם יש צורך, הגדרות למושגים שאינם ברורים מאליהם וחיוניים לעבודה (אך אין להגזים בכך, שכן ריבוי הגדרות מסרבל בקריאה). המבוא יכלול גם סקירה קצרה של המקורות בעזרתם תבקשו לענות על שאלת המחקר, את הגישות התיאורטיות הרלוונטיות, ואת תרומת העבודה במסגרת הגישות שנסקרו. הסקירה יכולה להיות ביקורתית, למשל כשתרומת העבודה היא בגיבוש גישה חדשה לנושא הנדון. מומלץ לכלול גם התייחסות קצרה לשיטות המחקר בהן יעשה שימוש לפתרון הבעיה הנדונה או להוכחת הטענה, ולהסביר מדוע נבחרו שיטות המחקר הנדונות, כיצד הן צפויות לסייע להוכחת הטענה. לאחר הצגת הבעיה \ שאלת המחקר והאמצעים העומדים לפתרונה בעבודה, ניתן לפתח את המבוא לכדי שאלות משנה ו\או להוסיף דיון קצר בשלבים המובילים לפתרון הבעיה. נקודות אלה מסייעות לגיבוש פרקי העבודה בהמשך. בסיום המבוא, אפשר לסכם בקצרה את מבנה העבודה ובתוך כך להאיר את התפקיד המיועד לפרקים השונים במסגרת הטיעון הכללי. מומלץ מאד לחזור ולנסח מחדש את המבוא לאחר כתיבת גוף העבודה.
גוף העבודה: גוף העבודה צריך לכלול מספר פרקים (בדרך כלל שלושה בעבודה סמינריונית), המציגים מהלך הדרגתי שעיקרו בירור ונתינת תשובה לשאלה שהוצגה במבוא. חשוב להקפיד, לפיכך, שהפרקים יציגו מהלך מובנה, כאשר כל פרק תורם "לבנה" בסיסית לטיעון הכללי אותו מציגה העבודה. דרך טובה לבדוק שכל פרק אכן עומד במשימתו היא לתת לו כותרת המתמצתת את עיקרו, ולוודא שהכותרות אכן מציגות מהלך ברור יחסית. לבנת הבסיס של כל פרק היא הפסקה. רצוי מאוד שכל פסקה תציג טענה אחת, ברורה וממוקדת, ושהטיעון הכללי בעבודה ייבנה מפסקה לפסקה. כך, הפרק כולו הינו אוסף של טענות שמתלכדות לכדי מהלך טיעון סדור.
מבנה טיפוסי של פסקה יכלול את האלמנטים הבאים: 1. משפט פתיחה, המציג את הטענה המרכזית שלה. 2. מספר משפטים (בין 5-7 בדרך כלל) המהווים את לב הפסקה, והמבקשים לאושש (או לסייג) את הטענה שהוצגה במשפט הפתיחה. חלק זה יכול להציג את ההוכחות לטענה מתוך הסתמכות על ספרות ראשונית או משנית, לפרט או להדגים היבטים שונים של הטענה, וכיו"ב. במקרה של טענה מופשטת יחסית, ראוי להציג לפחות דוגמא אחת שתקנה גם לקוראים הבקיאים פחות בחומר יכולת להבין במה מדובר. 3. משפט הממצה את הטיעון ומתרים את זה של הפסקה הבאה. במהלך כתיבת כל פרק, ולא כל שכן בסיומו, כדאי מאוד לעבור על הפסקאות ולוודא שכל אחת מהן אכן מציגה טענה ברורה, ושכולן יחד מתלכדות לכדי טיעון שמהלכו ברור והגיוני. לגבי כל פסקה כדאי לשאול את עצמכם/ן את השאלות הבאות: מהי הטענה העיקרית? האם לב הפסקה תומך, מדגים ומוכיח את הטענה? האם הפסקה ממוקמת נכון במהלך הכללי של הטיעון בפרק? האם חסרים שלבים בטיעון? (במקרה זה להוסיף פסקאות נוספות שימלאו את החסר). האם יש חזרה שלא לצורך? (במקרה זה כדאי לאחד פסקאות דומות, או להשמיט חלק מהן).
סיכום: כשמתחילים לכתוב את הסיכום תמיד כדאי לחשוב שוב על נקודת ההתחלה, ועל ההקשר הרחב יותר של שאלת המחקר. הסיכום אמור לכלול חזרה לשאלת המחקר (״בעבודה זו ביקשתי להראות כי...״) ומתן תשובה עליה, או הצבעה על התשובה העדיפה מכמה אפשרויות. בשלב זה, לא מקובל לספק מידע חדש שלא נמסר בפרקים, אך בו בזמן יש להימנע מחזרתיות יתר. יש לסכם באופן תמציתי וממוקד את המסקנות או הממצאים, ולדון בהם בהקשר רחב יותר. הדיון הזה יכול לכלול את ההשלכות של הטיעון המרכזי על התחום, הצעות להמשך מחקר, התייחסות להתאמה בין שיטת המחקר לנושא, הצעת סייגים וחולשות אפשרויות בטיעון, הצבעה על שאלות שנשארו פתוחות או שאלות חדשות שעלו מתוך העיסוק בחומר, והבעת דעה או זווית אישית (מה למדתם/ן, הפתיע או עניין אתכם/ן, לגבי מה שינתם/ן את דעתכם), וכו׳.
סגנון כתיבה, עריכה, והגהה
כתיבה אקדמית: דיוק בתאור תחום הידע וטיעונים מנומקים משכנעים חיוניים בכתיבה אקדמית, אבל לא פחות חשובים גם סגנון הכתיבה, המבנה, ובהירות הטיעון. חיוני שעבודת הסמינר תהיה בהירה ורהוטה, ושהטיעונים ינוסחו באופן שקול ואחראי. כל מה שכתוב בעבודה צריך להתחבר באופן הגיוני ומובן לדיון המרכזי ולשאלת המחקר. נכון לחשוב על עבודת הסמינר כפעולה תקשורתית - יש קורא/ת לעבודה, ועליה/ו להיות מסוגלים להבין בקלות את הנאמר. לשם כך כדאי להקפיד על כמה עקרונות. ראשית, יש לשים לב שכל משפט עומד בפני עצמו כמשפט תקין הכולל נושא ונשוא. כל משפט יבטא רעיון ברור, שממשיך באופן קוהרנטי את המשפט הקודם וממשיך באופן טבעי למשפט הבא. המשפטים מצטרפים יחד לפסקאות, כאשר כל פסקה מבטאת שלב מסוים בהבהרת הרעיון המרכזי של העבודה. מומלץ לחשוב במהלך הכתיבה קורא/ת מדומיין שאינו/איננה המרצה בקורס (״מישהו שכבר מומחה/ית בתחום ולכן אין צורך להסביר לו דבר״), אלא קורא/ת משכיל/ה בלי רקע ספציפי בסוגיה הנחקרת. אנא השתמשו בשפה נייטרלית, הימנעו מהכללות גורפות (למשל ״הסינים חושבים,״ ״הבודהיסטים מאמינים״) ומאמירות שיפוטיות (״פרימיטיבי,״ ״מתקדם,״ וכולי), סלנג, וסימנים שמטרתם הדגשה כמו סימני קריאה, שלוש נקודות, ושאר ביטויים שמקומם ברשתות החברתיות (חחח וכיו״ב).
עריכה: בהתאם לדגש על הכתיבה, יש לערוך את העבודה באופן המסייע להבהרת הרעיונות כפי שהוסבר בסעיף הקודם, עם סיום כל פרק, כדאי מאד לבדוק את ״תרשים הזרימה״ של הטיעונים בו, וכמובן, עם סיום העבודה, בעבודה כולה. מבחינה ויזואלית, רצוי שכל פרק של העבודה יתחיל בעמוד חדש. לעתים נבחר גם להתחיל תתי-פרקים בעמוד חדש, אך בדר"כ אין בכך צורך. יש לשמור על שוליים נאותים ולהשאיר רווחים בין השורות. טקסט איכותי יהיה על-פי-רוב גם אסתטי.
הגהה: עבודה טובה היא עבודה שעברה הגהה מדוקדקת. תופעה מוזרה בעולם היא שלא כל מה שאנחנו חושבים מתרגם באופן נאמן לדיבור או כתיבה - משום מה, הדברים נוטים לצאת לנו מעט אחרת, וקורא/ת אחר/ת יבין/תבין אותם אחרת ממה שהתכוונו, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על טעויות הקלדה, דקדוק, ותחביר. דבר זה פוגע באיכות העבודה וביכולתה לשאת באחריות של העברת המסר המדעי והעיוני. כאשר קורא/ת העבודה נתקל/ת בשגיאה ניסוחית או לשונית, רצף הקריאה נפגם וכך גם הבנת הטיעון. על כן, חיוני לעשות הגהה איכותית. מומלץ לעשות הגהה תחילה במחשב, לבדוק את הטעויות שהתוכנה סימנה בקו אדום אבל לא לסמוך רק עליה, ולאחר הגהה זו, כאשר העבודה מוכנה, להדפיס את הטקסט ולקרוא אותו מתחילתו ועד סופו, רצוי בקול רם ולאט. בד"כ בשלב זה נגלה שחלק מהרעיונות שחשבנו שביטאנו לא קיבלו ניסוח טוב דיו, וכי עדיין יש שגיאות הקלדה וניסוח שדורשים עיבוד. יש לחזור על תהליך זה עד שאנו שבעי רצון ומרגישים שהגשנו טקסט ראוי, המכבד הן אותנו הכותבים והן את הקוראים. רצוי גם להראות את העבודה לסטודנטים/יות אחרים/ות ולקבל מהם/ן פידבק והערות על הניסוח. כמובן, העבודה צריכה להיות מקורית ולבטא את רעיונותיכם/ן והמחקר שלכם/ן, אך אין שום מניעה להיעזר בחברות וחברים לספסל הלימודים בשלב העריכה וההגהה.
עבודה עצמאית ושימוש במקורות
מקוריות: העבודה הסמינריונית, כמו כל עבודה שמוגשת באוניברסיטה, היא פרי עבודה עצמאית שלכם/ן. מובן שעליכן/ם לכתוב אותה בעצמכם/ן. אסור להעתיק עבודות שלמות או חלקים מעבודות של אחרים, ואין לרכוש או לשאול עבודות ממקור חיצוני. כלל זה תקף גם לגבי שימוש במקורות משניים (דהיינו, מאמרים או ספרים). כלומר, אין להעתיק משפטים או פסקאות שלמות מן המקורות שבהם נעשה שימוש, בלי לציין אותם כשייכים ליוצר/ת של אותם המקורות, ולצורך העניין, תרגום מילה במילה הוא שווה ערך להעתקה. כאשר מצטטים מן המקורות, אפילו מספר מילים, יש צורך לעשות זאת במרכאות כפולות, תוך הפניה מדויקת למקור (ראו בהמשך). שימו לב: העתקה/גניבה ספרותית (פלגיאט) היא עבירת משמעת שעונשה יכול להיות פסילת העבודה, הקורס, ואף עונשים חמורים מזה. מי שיתפסו בפלגיאט (וקל מאוד לתפוס פלגיאט) לא יורשו להגיש עבודה מתוקנת ולקבל ציון.
קריאה במקורות: לצורך קריאת העבודה, תידרשו לקריאה מעמיקה של מקורות משניים, רבים מהם באנגלית או בשפות אחרות. ודאו שהבנתן את הטיעונים והרעיונות של הכותב/ת. אין אפשרות לדלג בין עמודים או לקרוא קריאה מרפרפת, מכיוון שזה ככל הנראה יביא להבנה שגויה של הטקסט. בזמן הקריאה סמנו את החלקים הרלוונטיים לנושא העבודה, התעכבו על משפטים לא ברורים עד שתבינו אותם במלואם, סכמו את תוכנם במילים שלכן (ללא תרגום מכונה או תרגום מילה במילה), וציינו לעצמכן באילו מהטיעונים של המקור המשני אתן עשויות להשתמש במהלך כתיבת העבודה. חשוב: אל תסמכו על גוגל טרנסלייט ודומיו שיעשו את העבודה, מכיוון שתרגום מכונה מסוג זה מייצר משפטים מסורבלים ולא קריאים או נהירים בעברית, כמו גם טעויות של ממש.
אינטגרציה: עבודה אקדמית לא יכולה להיות כתובה כרצף של סיכומי מקורות. כלומר, אין לבסס עמודים שלמים על סיכום של מקור יחיד. יש לשלב כמה מקורות משניים באופן טבעי ומאוזן ברצף הכתיבה, בין אם בתוך פסקה אחת ובין אם לאורך כמה פסקאות העוסקות באותו נושא. הדרישה בעבודות אקדמיות היא שתראו למרצה שקראתן/ם והבנתן/ם את המקורות השונים, שיצרתן/ם אינטגרציה מושכלת ביניהם בהתאם לנושא המחקר, הבנתן/ם איך הם מתייחסים אחד לשני, האם יש הסכמה או חילוקי דעות בין הכותבים השונים, ומה ניתן להסיק כאשר קוראים כמה מחקרים על נושא אחד. חשוב! עבודה שבנויה כרצף של סיכומי מקורות (כלומר פסקה א' מבוססת על מאמר/ספר א', פסקה ב' על מאמר/ספר ב', פסקה ג' על מאמר/ספר ג', פסקה ד' שוב על מאמר/ספר א') אינה מתאימה להיות מוגשת כעבודה באוניברסיטה, מכיוון שכתיבה כזו לא מראה שהבנתן/ם כיצד מקורות שונים נותנים פרשנות שונה לשאלת המחקר ונושא העבודה. חשוב מאד גם שהקול שלכם/ן ישמע, וגם טיעונים שאתם/ן מביאים/ות מפי אחרים/ות, יהיו במילים שלכם/ן.
סעיף זה מבוסס על מסמך הנחיות של החוג ללימודי האסלאם והמזרח תיכון שחובר על ידי אביגיל יעקבסון, אדם סילברשטיין, סיון בלסלב, יוליה רובנוביץ', וראובן עמיתי.
הפניות וביבליוגרפיה
הפניות: כאמור, כל ציטוט או התיחסות של למקור ראשוני או משני דורשת הפניה בגוף הטקסט. יש מספר סגנונות להפניה. המקובלת ביותר היא שיטת הפניה באמצעות הערות שוליים, שיפנו אל המקור בקיצור, כאשר האינפורמציה המלאה נמצאת ברשימה הביבליוגרפית. יש גם שיטות נוספות. נא להתייעץ מראש עם המרצה ולברר אם יש לו/ה שיטה מועדפת להפניות. ברגע שבוחרים בשיטת הפניה, כמו למשל זו של אוניברסיטת שיקגו, יש להקפיד על אחידות ועל פרטי הציטוט הנכונים.
ביבליוגרפיה: בסוף העבודה צריכה להופיע ביבליוגרפיה שתכלול שתי רשימות נפרדות (1) רשימת המקורות הראשוניים ו-(2) המקורות המשניים שהוזכרו בעבודה באופן ישיר. כלל חשוב: אין להזכיר מקורות ״סתם״: רק מקורות שהעבודה מפנה אליהם במפורש. כל רשימה צריכה להיות מסודרת לפי סדר א"ב לפי שמות משפחה של המחברים. במידה וקיימים מקורות בשפות שונות יש להפריד גם ביניהם (למשל, קודם מקורות בעברית ואז באנגלית). רשימה ביבליוגרפית היא מעיין כתובת ולכן חשוב לדייק בכל הפרטים ששום דבר לא חסר כגון מספרי עמודים, מספר כרך, שם כתב עת, כותרת משנית של הספר, שם הוצאה לאור ובמקרה של מקורות אלקטרוניים - לינק אינטרנטי לאותו מקור. זאת הסיבה שלא כדאי להסתמך ב-100% על כלים אוטומטיים לאיסוף הפניות כמו גוגל סקולר. במקום, לפני ההגשה, יש לעבור על כל הרשימה שוב ולוודא שכל חלקי "הכתובת" נמצאים במקום. לבסוף, כמו באופן ציון ההפניה, גם לכתיבת ביבליוגרפיה ישנן סגנונות שונים והעיקר להיות עקביים. מומלץ לקחת רשימה ביבליוגרפית של מאמר אקדמי לדוגמא ולהעתיק את המבנה (למשל, האם הכל מתחיל באות גדולה, איפה להשתמש במרכאות וכתב נטוי, האם כותבים שם פרטי מלא או רק אות ראשונה וכו'). אמנם מדובר בדברים טכניים, אך הדבר מוסיף לרושם כללי מהעבודה שנכתבה כמו שצריך עד הפרטים הקטנים ועם היכרות בסיסית עם כללי כתיבה אקדמיים. שוב, רצוי להתעייץ עם המרצה גם בנושא הזה, לפני שניגשים לעבודה.
טעויות נפוצות
-
בוחרים נושא שיש עליו מעט מדי מקורות או שהוא כבר נחקר לעייפה
-
מתחילים לכתוב רק אחרי שגומרים לקרוא את כל המקורות
-
מתחילים לכתוב מבלי לאשר את שאלת המחקר עם המנחה
-
כותבים את העבודה על נושא שלא מעניין אותך
-
כותבים את העבודה ״בשביל המרצה״ ולא עבור קורא/ת משכיל/ה כללי/ת
-
מסיימים לכתוב את השורה האחרונה ומגישים בלי לערוך כמה סבבים של הגהה
-
מסיימים את הסיכום ולא חוזרים לשכתב את המבוא בהתאם
-
כוללים בביבליוגרפיה פריטים שאין אליהם התייחסות בגוף העבודה
-
מנסחים טיעון חזק ככל האפשר בלי להתייחס לסייגים אפשריים בו
עבודות לדוגמה
מצורפות להלן מספר עבודות סמינריוניות שזכו לציונים מצויינים והרשימו אותנו. עם זאת, אנא זיכרו את ההערה לגבי מגוון התחומים והעבודות בחוג שלנו. לא כל מה שמתאים לעבודה אחת מתאים למשנתה. אנא פנו אל המרצה שלכם/ן בשאלות נוספות.
בהצלחה!
מורות ומורי החוג ללימודי אסיה.