פרופ' צבי שיפרין, מראשוני חוקרי מזרח אסיה בישראל, היה מומחה נודע להיסטוריה של סין המודרנית וממייסדיי החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית.

פרופ' שיפרין היה בעל תואר ראשון ושני מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה ותואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית. פרופ' שיפרין היה הראשון שלימד באוניברסיטה העברית קורסים בנושאי סין ומזרח אסיה עוד משנת 1958. בשנת 1968, בתקופה בה לימוד השפה וההיסטוריה של ארצות מזרח אסיה נראה אזוטרי לחלוטין, הוא פעל להקמת החוג הראשון בארץ ללימודי מזרח אסיה (שנקרא אז החוג ללימודי סין ויפן).

פרופ' שיפרין היה מומחה בעל שם עולמי לתקופת עלייתה של סין המודרנית (1840-1949) ולמהפכת 1911 ששמה קץ לסין הקיסרית. ספריו העוסקים בדמותו של סון יאט-סן (1866-1925), אבי הרפובליקה הסינית, הפכו לקלאסיקה ונמנים עם ספרי היסוד של הסינולוגיה העולמית. על ספרו הראשון, "סון יאט-סן ומקורות המהפכה הסינית" (ברקלי: הוצאת אוניברסיטת קליפורניה, 1968), זכה בעיטור ע"ש גוהן ק. פיירבאנק מטעם החברה ההיסטורית האמריקנית. הספר תורגם לסינית (בסין ובטאיואן), ויצא במהדורה מחודשת בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה בשנת 2010, ערב יובל המאה למהפכת 1911. באותה שנה יצאה גם בסין הוצאה מחודשת של כתביו המרכזיים (2 כרכים הכוללים שני ספרים ושמונה מאמרים) תחת הכותרת "סון יאט-סן והמהפכה הסינית. "孙中山与中国革命".

בשנת 2010 בחרה בו הספרייה הלאומית הסינית לאחד מ"מאה הסינולוגים הגדולים ביותר בכל הזמנים." בשנת תשע"ה פרופ' צבי שיפרין נבחר לחתן פרס ישראל לחקר לימודי המזרח הרחוק.