ד״ר רותם גבע היא היסטוריונית של הודו המודרנית. תחומי המחקר וההוראה שלה כוללים קולוניאליזם ודה-קולוניזציה, לאומיות ובנין אומה ומדינה, היסטוריה עירונית, וכן חברה ומדינה בהודו המודרנית.
Simon Wolfgang Fuchs is interested in global Islamic connections, in particular between South Asia and the Middle East. His second book, In a Pure Muslim Land. Shi‘ism between Pakistan and the Middle East was published with the University of North Carolina Press in 2019 and received the inaugural book award of the South Asian Muslim Studies Association.
פרופ' ניסים אוטמזגין הוא פרופ' מן המניין בחוג ללימודי אסיה, ולשעבר כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר כיהן כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה, ראש מכון טרומן לקידום השלום, ראש החוג ללימודי אסיה, חבר
דני אורבך הוא היסטוריון צבאי. הוא למד באוניברסיטאות תל אביב וטוקיו, וקיבל את הדוקטורט שלו באוניברסיטת הרווארד. הוא מתמחה בחקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות ואי ציות צבאי, דינמיקה של פשעי מלחמה, הרפתקנים צבאיים וההיסטוריה של המודיעין.
תחום המחקר של מיכל בירן הוא ההיסטוריה של נוודי מרכז אסיה, בדגש חזק על האימפריה המונגולית (מאות 13-14) והקשרים בין סין, מרכז אסיה ועולם האסלאם בתקופה הפרה מודרנית.
אירנה (אירה) ליאן עוסקת בסוציולוגיה של קוריאה המודרנית בדגש על הנס הכלכלי, הידוע גם בשם "הנס על נהר האן" והנס התרבותי, הידוע גם בשם "הגל הקוריאני" או הליו. מחקרי עוסקים במגוון של נושאים הנוגעים לדימוי של קוריאה בעולם העסקים, חדשנות וגניבה טכנולוגית, עוצמה רכה, תעשיות תרבות יצירתיות, לימודי פאנדום ועוד.
ד"ר בנג'מין קצף סילברשטיין הוא מרצה בכיר בחוג ללימודי אסיה. תחום מחקרו העיקרי הוא החברה וההיסטוריה של צפון קוריאה, ומתמקד בתחום המעקב, השליטה החברתית והפוליטית, יחסי מדינה-חברה וכן שווקי צפון קוריאה. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בהיסטוריה מאוניברסיטת פנסילבניה בשנת 2021, על מחקר העוסק בהתפתחות ההיסטורית של המעקב בצפון קוריאה מסוף שנות החמישים ועד היום.
תחום ההתמחות העיקרי של פרופ' יורי פינס הוא הגות פוליטית ותרבות פוליטית בסין המסורתית, ובייחוד בתקופה הקדם-קיסרית (דהיינו לפני הקמת הקיסרות הסינית ב-221 לפנה"ס).
מחקרה של רונית ריצ׳י עוסק בתרבות והסטוריה של אינדונזיה, בספרות כתבי יד בג׳אווית ומלאית, בתיאוריות ופרקטיקות של תרגום ומסורות ספרות איסלמית בדרום ודרום-מזרח אסיה, ובהגליה ובתפוצה באסיה הקולוניאלית.
ד״ר דמיטרי שבצ׳נקו הוא מרצה בכיר בחוג ללימודי אסיה, ומחזיק בקתדרה ללימודים ג׳אינים על שם קלפנה, דהוואני וג'יט ג'וגאני. תחומי המחקר שלו הם פילוסופיה ג'אינית ופילוסופיה ברהמינית (הינדואית). הוא קיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת ניו מקסיקו בשנת 2018.
אביתר שולמן חוקר ומלמד דת ופילוסופיה בודהיסטית. מחקריו עוסקים בקשר בין פילוסופיה למדיטציה בבודהיזם, וכן בשאלות עקרוניות לגבי הבנת הדת הבודהיסטית, כגון לגבי אופיים ואופן חיבורם של כתבי הקודש הבודהיסטים, או לגבי טבעו הייחודי של הבודהה כפי שהוא מובן באסיה.
גדעון שלח-לביא הוא ארכיאולוג של סין, בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת פיטסבורג (ארה״ב). מחקרו מתמקד בארכיאולוגיה של התקופה הניאוליתית ותקופת הברונזה בסין וכן במחקר במימון ה ERC על חומות מתקופת ימי הביניים בסין ובמונגוליה.
דן שרר הוא היסטוריון שחוקר את יפן הקדם-מודרנית, בפרט בתקופת הסנגוקו (המאה ה-15 וה-16). מחקרו מתמקד במערכות פוליטיות קטנות יחסית, ובוחן כיצד המערכות הללו פעלו ואת יחסיהן עם משטרי הלוחמים ששלטו ולחמו ביפן במאות 15-16.
ד״ר רותם גבע היא היסטוריונית של הודו המודרנית. תחומי המחקר וההוראה שלה כוללים קולוניאליזם ודה-קולוניזציה, לאומיות ובנין אומה ומדינה, היסטוריה עירונית, וכן חברה ומדינה בהודו המודרנית.
היא השלימה לימודי דוקטורט בהיסטוריה באוניברסיטת פרינסטון ולימודי מוסמך באנתרופולוגיה בניו-סקול. ספרה Delhi Reborn: Partition and Nation Building in India’s Capital (Stanford University Press, 2022) עוסק בהיסטוריה של העיר דלהי בתקופת המעבר מקולוניאליזם לעצמאות, מעבר שהיה כרוך בחלוקתה של הודו ובאלימות המונית וחילופי אוכלוסין בדלהי. הספר נכלל ברשימה הקצרה לפרס היוקרתי New India Foundation (NIF) Kamaladevi Chattopadhyay Book Prize לשנת 2023. מהדורה הודית יצאה לאור בהוצאת Speaking Tiger בשנת 2024. פרויקט המחקר הנוכחי שלה, שזכה במענק לארבע שנים מקרן המדע הישראלית (ISF), עוסק בשחיתות בהודו מתקופת העצמאות ועד לתקופת החירום (1947–1977). ד״ר גבע מלמדת את הקורס ״מבוא להודו המודרנית״ וכן מגוון קורסי סמינר ותרגיל בחוג ללימודי אסיה ובחוג להיסטוריה, ובהם בין היתר:״העיר הקולוניאלית והפוסט-קולוניאלית בהודו״; ״אחרי הקולוניאליזם: הודו בעידן נהרו״ ועוד.
Simon Wolfgang Fuchs is interested in global Islamic connections, in particular between South Asia and the Middle East. His second book, In a Pure Muslim Land. Shi‘ism between Pakistan and the Middle East was published with the University of North Carolina Press in 2019 and received the inaugural book award of the South Asian Muslim Studies Association. He is currently working on a global history of the Iranian Revolution of 1978/79 for Princeton University Press. After obtaining his PhD from the Department of Near Eastern Studies at Princeton University in 2015, Dr. Fuchs was elected a Junior Research Fellow in Islamic Studies at Gonville & Caius College, University of Cambridge. From 2017 until 2023, he was a lecturer in Islamic and Middle Eastern Studies at the University of Freiburg. He is a member of the German Young Academy.
פרופ' ניסים אוטמזגין הוא פרופ' מן המניין בחוג ללימודי אסיה, ולשעבר כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר כיהן כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה, ראש מכון טרומן לקידום השלום, ראש החוג ללימודי אסיה, חבר באקדמיה הצעירה הישראלית הצעירה, חבר ועדת ות"ת מל"ג לקידום מדעי הרוח, וחבר במספר וועדות נוספות בפקולטה ומחוצה לה.
פרופ' אוטמזגין סיים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית בלימודי מזרח אסיה ומדע המדינה. עם סיום התואר, הוא טס ליפן להמשיך את לימודיו הודות למלגה מממשלת יפן ולאחר שש שנים, במרץ 2007 סיים את הדוקטורט באוניברסיטת קיוטו. מחקריו התפרסמו בשני ספרים, שישה ספרים ערוכים ועשרות פרקים ומאמרים בכתבי עת מובילים.
מחקריו עוסקים בשאלות הגדולות של חקר תרבות: כיצד תרבות נוצרת, כיצד היא מועברת, וכיצד היא מתקבלת, וזאת מתוך הסתכלות בתרבות העכשווית ביפן ובמזרח אסיה. פרופ' אוטמזגין חוקר את המנגנונים התרבותיים, החברתיים, הכלכליים והפוליטיים האחראיים לכך, תוך תשומת לב מיוחדת למחקר הנשען על ידע אמפירי רחב שבעקבותיו מגיע פיתוח תיאורטי מעמיק.
המחקר בו הוא החל את דרכו האקדמית עסק בתפוצת התרבות היפנית במזרח אסיה ובהפיכתה של יפן ממדינה המזוהה עם כלכלה ותעשייה מפותחת למדינה בעלת עצמה תרבותית חוצה-גבולות. כחלק ממחקר רחב זה, הוא שהה קרוב לשנתיים באיסוף חומרים בהונג קונג, סינגפור, בנגקוק, שנחאי, טאיפיי וסאול (בנוסף לשלוש שנים ביפן), בחן את מסלול היצירה והתפוצה של התרבות הפופולארית היפנית באסיה ואת מדיניות הממשלה היפנית כלפי תעשיות התרבות. מאז הרחיב את מחקריו לעיסוק בממדים התרבותיים ביחסי יפן-דרום מזרח אסיה מאז מלחמת העולם השנייה ובהשפעה של תפוצת התרבות הפופולארית על תהליכי רגיונליזציה (אזוריות( בצפון מזרח ודרום מזרח אסיה.
דני אורבך הוא היסטוריון צבאי. הוא למד באוניברסיטאות תל אביב וטוקיו, וקיבל את הדוקטורט שלו באוניברסיטת הרווארד. הוא מתמחה בחקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות ואי ציות צבאי, דינמיקה של פשעי מלחמה, הרפתקנים צבאיים וההיסטוריה של המודיעין.
דני כותב ספר על מרגלים וסוכנים כפולים נאצים במלחמה הקרה, שעתיד לצאת בהוצאת Hurst הבריטית, ועורך ביחד עם עמיתים מחקרים על היסטוריה טרנס-לאומית של ריגול במאה ה-20 ודינמיקה של מעשי טבח לא מכוונים בזמן סכסוך אלים. כבלוגר פוליטי, הוא כותב באופן סדיר לתקשורת הישראלית, ובעבר כתב גם בג'רוזלם פוסט. מבחר ממאמריו האקדמיים ניתן לקרוא בדף שלו ב-academia.edu, באתר שלו באמזון ובבלוג שלו, הינשוף. הוא גם מנהל את הפודקאסט "סוכן משולש" על מודיעין וריגול, שאפשר להאזין לו כאן.
Dr. Danny Orbach is a military historian. A graduate of Harvard University, he specializes in the study of coups d'etat, political assassinations and military disobedience, and also in the dynamics of war crimes, military adventurism and the history of intelligence. His lastest books are The Plots against Hitler(Houghton Mifflin Harcourt), a study of the anti-Nazi resistance in the German army, and Curse on this Country: The Rebellious Army of Imperial Japan(Cornell University Press), on the culture of insubordination in the Japanese Imperial Army and the roots of the Pacific War. Currently, he is studying military adventurism in the East Asian sphere in the late 19th and early 20th centuries, and is a co-author in projects on the dynamics of unplanned massacres and the transnational history of espionage in the twentieth century. He is also writing a book on Nazi intelligence veterans in the Cold War.
In addition, Danny Orbach runs "The Owl", a blog on politics and history in Hebrew, and the podcast "Triple Agent" on intelligence and espionage. He also contributes regularly to the Israeli media on issues of military history and national security.
תחום המחקר של מיכל בירן הוא ההיסטוריה של נוודי מרכז אסיה, בדגש חזק על האימפריה המונגולית (מאות 13-14) והקשרים בין סין, מרכז אסיה ועולם האסלאם בתקופה הפרה מודרנית.
מנהלת פרוייקט מחקר על האימפריה המונגולית.
מיכל למדה לכל תאריה באוניברסיטה העברית (כולם בהצטיינות יתרה). במהלך הלימודים היא למדה שנה בסין, באוניברסיטת שאנדונג, ושנה באוניברסיטת הרוארד בארה"ב. את הפוסט דוקטורט היא עשתה במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, ארה"ב.
מיכל עובדת על מספר פרויקטים גדולים, הראשי שבהם, במימון הEuropean Research Council (ERC) עוסק בתנועות של אנשים, רעיונות וחפצים לאורך אירואסיה המונגולית- מסין דרך עראק ועד איטליה, ובהשלכות של תנועות אוכלוסין עצומות אלו על ההיסטוריה העולמית. במקביל היא עובדת על ספר על ההיסטוריה של מרכז אסיה תחת השלטון המונגולי, פרויקט הממומן ע"י הקרן הלאומית למדע. פרויקט נוסף שממומן ע"י קרן הומבולדט הוא פרויקט ישראלי-מונגולי-גרמני המשלב מחקר היסטורי וחפירות ארכאולוגיות בעיר קראקורום, ששימשה כבירת האימפריה המונגולית (1237-1260). כמו כן, יחד עם Kim Hodong היא עורכת את הספר The Cambridge History of the Mongol Empire בעבור הוצאת הספרים של אוניברסיטת קיימברידג' (2 כרכים).
מיכל פרסמה 3 ספרים, קובץ ערוך אחד (השני עתיד לצאת בקרוב), ומעל 40 מאמרים בספרים ובכתבי-עת.
היא זכתה במספר פרסים, ביניהם פרס נשיא האוניברסיטה לחוקר צעיר מצטיין ע"ש יורם בן פורת (2005); פרס ברונו מטעם יד הנדיב בתחום לימודי האסלאם והמזה"ת (2006); פרס לנדאו מטעם מפעל הפיס בתחום חקר ההסטוריה של מזרח אסיה ותרבויותיה (2007); ופרס ע"ש אנה-ליסה מאייר מטעם קרן הומבולדט הגרמנית (2012). מיכל שימשה במספר תפקידים באוניברסיטה ביניהם ראש התכנית לדוקטורנטים מצטיינים בפקולטה למדעי הרוח (2009-2011), כראשת מרכז פריברג ללימודי מזרח אסיה, ומשמשת החל משנת הלימודים תשפ"ב כראשת המכון ללימודי אסיה - אפריקה.
מיכל מלמדת את המבוא "סין הקיסרית המאוחרת" וכן סמינרים בנושא האימפריה המונגולית, דרך המשי וההיסטוריה של מרכז אסיה. במקביל היא מלמדת גם בחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת.
תמר (תמי) גרוסוולד עוזרי היא משפטנית של סין המודרנית הבוחנת את הקשרים שבין פוליטיקה לבין מערכות החוק והמשפט בסין העכשווית והשפעתם על צמיחת המשק הסיני.
מחקריה בוחנים את ההיבטים הפוליטים והמשפטיים המתווים תהליכי פיתוח כלכלי בסין מ-1978 ועד ימינו, ואת השפעותיהם על החברה הסינית. תחומי התמחותה כוללים: התפתחות מערכת החוק והמשפט בסין העכשווית, משפט מסחרי (בפרט בתחומי התאגידים, שוק ההון, השקעות זרות), כלכלה פוליטית, עלייתה הכלכלית של סין בזירה הבינלאומית.
לתמי תארים במשפטים ובלימודי מזרח אסיה מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת מישיגן, ארה"ב. באוניברסיטת מישיגן, היתה ד"ר גרוסוולד עוזרי מלגאית גרוטיוס בפקולטה למשפטים ועמיתה במכון ליברת'ל-רוגל ללימודי סין. היא הצטרפה לסגל האוניברסיטה העברית, לאחר תקופת פוסט דוקטורט בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד שם היתה עמיתת מחקר והוראה.
מחקריה האינטרדיסיפלינאריים עושים שימוש במתודולוגיות מחקר מתחומי המשפט והכלכלה הפוליטית על מנת לבחון שאלות כגון, מהי כלכלת שוק סוציאליסטית? במה מתבטא קפיטליזם מדיני בסין? כיצד משתלבת מערכת החוק והמשפט בתהליכי הצמיחה הכלכלית בסין? באילו אמצעים מניעה המדינה תהליכים כלכליים, ומהי מידת מעורבותם של גופי הממשל בקבלת החלטות עסקיות בתאגיד? מה מקומה של המפלגה הקומוניסטית הסינית בהקשרים מאקרו ומיקרו כלכליים?
כעת עוסקת ד"ר גרוסוולד עוזרי בכתיבת תוצאות מחקר המנתח את ההיבטים המשפטיים והפוליטיים שהתוו את הקמתן של חברות ציבוריות בסין ואת צמיחת שוק ההון הסיני. פרוייקטים נוספים שלה עוסקים בתמורות במעמדה של סין בזירה הכלכלית-גלובאלית תוך בחינת ביטויין של תמורות אלה בגישתה של סין כלפי המשפט הבינלאומי הכלכלי-מסחרי.
בחוג ללימודי אסיה מלמדת ד"ר גרוסוולד עוזרי את קורס המבוא "סין העכשווית" וכן קורסים וסמינרים המוצעים במסגרת התוכנית המשולבת עם מנהל עסקים ו\או תוכנית ההדגש עם יחב"ל, כגון: "ממשל בסין העכשווית: בין משפט לפוליטיקה"; "מדינה ופיתוח כלכלי בסין העכשווית"; "סין בע"מ" (השתלבותה של סין בכלכלה העולמית); "חוקה וזכויות אדם בסין המודרנית”; "תאגידים והשקעות זרות בסין"
אירנה (אירה) ליאן עוסקת בסוציולוגיה של קוריאה המודרנית בדגש על הנס הכלכלי, הידוע גם בשם "הנס על נהר האן" והנס התרבותי, הידוע גם בשם "הגל הקוריאני" או הליו. מחקרי עוסקים במגוון של נושאים הנוגעים לדימוי של קוריאה בעולם העסקים, חדשנות וגניבה טכנולוגית, עוצמה רכה, תעשיות תרבות יצירתיות, לימודי פאנדום ועוד.
היא סיימה את הדוקטורט בלימודי ארגון במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית (2017). אחרי השתלמויות פוסט-דוקטורט בירושלים, ברלין ואוקספורד אירה חזרה לחוג ללימודי אסיה בתור ראשת המדור ללימודי קוריאה.
אירה מלמדת קורסי חובה על החברה הקוריאנית בעידן המודרני והפרה-מודרני וקורסי בחירה לתואר ראשון אודות "הנס הכלכלי הקוריאני" ו"תרבות פופולרית בדרום קוריאה" ו-"מגדר ומיניות בקולנוע וספרות קוריאנית." בעבר היא ניהלה שתי תכניות דו-חוגיות עם מנהל עסקים (2013-2017) ועם יחסים בינלאומיים (2016-2017) וריכזה את הקורסים עם מרצים-אורחים - אנשי עסקים, דיפלומטים ואקדמאים – "פורום כלכלות מזרח אסיה" ו-"אסיה בזירה הבינלאומית."
פרסומים נבחרים:
1. Lyan, Irina(2021). “Koreans are the Israelis of the East”: A postcolonial reading of cultural similaritiesin cross-cultural management. Culture and Organization (link).
2. Lyan, Irina (2021). “Start-up Nation” vs. “The Republic of Samsung:” Power and politics in the partner choice discourse in Israeli-Korean business collaboration. Critical Perspectives in International Business (link).
3. Lyan, Irina (2021). Between two homelands: Diasporic nationalism and academic pilgrimage of the Korean Christian Community in Jerusalem. S/N Korean Humanities, 7(1), 37-70. (link).
4. Lyan, Irina and Frenkel, Michal (2020). Industrial espionage revisited: Host country-foreign MNC legal disputes and the postcolonial imagery. Organization (link).
5. Lyan, Irina (2019). Welcome to Korea Day: From diasporic to fan-nationalism. International Journal of Communication, 13, 3764-3780 (link).
6. Otmazgin, Nissim and Lyan, Irina (2018). Fan entrepreneurship: Fandom, agency, and the marketing of Hallyu in Israel. Kritika Kultura, 32, 288-307 (reprinted in Transcultural Fandom and the Globalization of Hallyu. Edited by Park Gil-Sung, Nissim Otmazgin and Keith Howard. Seoul: Korea University Press, pp. 155-179) (link).
אורנה נפתלי עוסקת באנתרופולוגיה של סין המודרנית והעכשווית, בדגש על חינוך, משפחה וגידול ילדים, ותרבות ילדים ונוער בסין מאז 1949 ועד ימינו.
אורנה היא בוגרת החוג ללימודי מזרח-אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים; בעלת תואר שני במחקר התרבות מטעם אוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני ושלישי באנתרופולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה (UCSB) . מחקריה עוסקים במגוון נושאים הנוגעים לילדים ונוער, משפחה וחינוך בסין, ובכלל זה: הגלובליזציה של החינוך הסיני; מושג הפרטיות בקרב משפחות המעמד הבינוני בסין העירונית העכשווית; העלייה בחשיבות השיח הפסיכולוגי בשדה החינוך וגידול הילדים בסין העכשווית; לאומיות, צבא ומלחמה בחינוך הסיני; ותפיסות של אזרחות וזכויות הילד בסין, נושא שעמד גם במרכז ספרה הראשון, Children, Rights and Modernity in China (2014).
ספרה השני, Children in China (2016), סוקר את התמורות העיקריות שהתחוללו בחייהם של ילדים ובתפיסת הילדות בסין מאז תחילת יישום הרפורמות הכלכליות ב-1978. הספר בוחן היבטים כגון חינוך במשפחה ובבית-הספר, הרגלי צריכה, תהליכי גיבוש זהויות, ויחסים חברתיים ומשפחתיים של ילדים ובני-נוער בסין העכשווית, ומנתח את הגורמים וההשלכות של מגמות כגון: הצמיחה של תפיסות ופרקטיקות חדשות בתחום החינוך, הטיפול וההגנה על ילדים בסין כתוצאה מתהליכי גלובליזציה, שינויים בטכניקות המשילות של המפלגה הקומוניסטית הסינית וההתגבשות של מעמד-ביניים עירוני חדש; העצמת הילד במשפחה ומחוצה לה בעקבות יישום מדיניות הילודה; והעלייה של הילד כצרכן עצמאי בכלכלת השוק החדשה של סין. לצד זאת, הספר דן גם בהשפעות התמורות המבניות בכלכלת סין, השינויים במדיניות החינוך הממשלתית וגלי ההגירה הכפרית המסיבית לערים על חינוכם ורווחתם של ילדים בעיר ובכפר ועל מצב הריבוד החברתי-כלכלי בסין של היום.
ספרה החדש, Mobilising China's One-Child Generation (2024), בוחן את הקידום של ערכים וטכניקות צבאיים בחינוך הסיני של העשור האחרון בהתבסס על ניתוח מקורות ממשלתיים, תקשורתיים וחינוכיים ועל נתונים ממחקר שטח שנערך בסין בשנים 2012-2019. הספר מתעכב על ההצטלבות בין מגמה זו לבין הבניות של לאומיות, גבריות ונשיות בשיח הציבורי והממשלתי בסין, ומנתח תפיסות אלטרנטיביות של צבא ומלחמה בקרב בני-נוער מרקעים שונים בסין העכשווית.
היא מלמדת קורסים שונים על החברה הסינית בעידן המודרני והעכשווי, ובכלל זה: "מגדר ומיניות בסין המודרנית"; "מדינה ומשפחה בסין המודרנית"; "החברה הסינית העכשווית: מבט אנתרופולוגי"; "תקשורת ואינטרנט בסין העכשווית"; "צרכנות ומעמד בסין"; "התנגדות ומחאה בסין" ו"שיטות מחקר של החברה והפוליטיקה בסין המודרנית".
אורנה מנחה סטודנטים שכותבים עבודות מחקר לתואר שני ושלישי אודות מגוון נושאים הנוגעים לחברה ותרבות בסין המודרנית והעממית (1949-היום), ובפרט מחקרים הנוגעים לנושאים של ילדים ונוער; מגדר ומשפחה; לאומיות פופולרית; צבא ומלחמה בחינוך הסיני; זכויות הילד ותודעת חוק ומשפט בקרב צעירים בסין.
הוראה והנחיה:
פרופ' נפתלי מלמדת קורסים שונים על החברה הסינית בעידן המודרני והעכשווי, ובכלל זה: "מגדר ומיניות בסין המודרנית"; "מדינה ומשפחה בסין המודרנית"; "החברה הסינית העכשווית: מבט אנתרופולוגי"; "תקשורת ואינטרנט בסין העכשווית"; "צרכנות ומעמד בסין"; "התנגדות ומחאה בסין" ו"שיטות מחקר של החברה והפוליטיקה בסין המודרנית".
מנחה סטודנטים לתואר שני ושלישי הכותבים עבודות מחקר אודות חברה ותרבות בסין המודרנית והעממית (1949-היום), ובפרט מחקרים הנוגעים לנושאים של ילדים ונוער; מגדר ומשפחה; לאומיות פופולרית; צבא ומלחמה בחינוך הסיני; זכויות הילד ותודעת חוק ומשפט בקרב צעירים בסין.
2022. "'Law Does Not Come Down from Heaven': Youth Legal Socialisation Approaches in Chinese Textbooks of the Xi Jinping Era." Journal of Current Chinese Affairs 51(2): 265–291
Naftali, Orna. 2021. "Celebrating Violence? Children, Youth, and War Education in Maoist China (1949-76)". Journal of the History of Childhood and Youth 14 (2): 254-273
Naftali, Orna. 2021. "'Being Chinese Means Becoming Cheap Labour': Education, National Belonging, and Social Positionality among Youth in Contemporary China". The China Quarterly 245: 51–71
Naftali, Orna. 2020. "Youth Military Training in China: Learning to 'Love the Army'". Journal of Youth Studies. Published Online first, pp. 1-19. 10.1080/13676261.2020.1828847
ד"ר בנג'מין קצף סילברשטיין הוא מרצה בכיר בחוג ללימודי אסיה. תחום מחקרו העיקרי הוא החברה וההיסטוריה של צפון קוריאה, ומתמקד בתחום המעקב, השליטה החברתית והפוליטית, יחסי מדינה-חברה וכן שווקי צפון קוריאה. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בהיסטוריה מאוניברסיטת פנסילבניה בשנת 2021, על מחקר העוסק בהתפתחות ההיסטורית של המעקב בצפון קוריאה מסוף שנות החמישים ועד היום.
בנוסף, הוא חוקר במכון השוודי לעניינים בינלאומיים ובתוכנית 38 North של מרכז סטימסון. הוא מצוטט לעיתים קרובות בנושאים הקשורים לצפון קוריאה ולעיניינים קוריאניים על ידי כלי תקשורת בינלאומיים כמו ה-BBC, הוול סטריט ג'ורנל, הוושינגטון פוסט, האקונומיסט ועוד רבים. באוניברסיטה העברית, הוא מלמד קורסים על ההיסטוריה של קוריאה, החברה והפוליטיקה של צפון קוריאה ועל נושאי ביטחון במזרח אסיה.
"The Red, Big Family: Utopian Surveillance in North Korean Cities," chapter in Pursuing Sustainable Urban Development in North Korea, ed. Pavel Em (London, UK: Routledge, 2024).
"Strategies of Political Control under Kim Jong Un: Understanding the Changing Mix of Containment, Repression, Co-optation, and Coercive Distribution," Asian Survey, vol. 63, no. 4 (2023): pp. 557–583. With Peter Ward.
"Social (Im)mobility and Bureaucratic Failings: Family Background and the Sŏngbun System in North Korea," Journal of Korean Studies, vol. 28, no. 1 (2023): 111–137.
תחום ההתמחות העיקרי של פרופ' יורי פינס הוא הגות פוליטית ותרבות פוליטית בסין המסורתית, ובייחוד בתקופה הקדם-קיסרית (דהיינו לפני הקמת הקיסרות הסינית ב-221 לפנה"ס).
מדוע הפכה הקיסרות הסינית לישות הפוליטית שהאריכה ימים יותר מכל ממלכה אחרת בתולדות האנושות? בתשובה על השאלה הזו יורי בוחן רעיונות, ערכים ודפוסי פעילות שעיצבו את התנהלותה של הקיסרות הסינית מראשיתה ולאורך ההיסטוריה שלה. במקביל הוא עוסק במגוון סוגיות הקשורות בהיסטוריה פוליטית, חברתית ודתית של סין הטרום-קיסרית וסין הקיסרית המוקדמת, וכן בהיסטוריוגרפיה של סין המסורתית. בשנים האחרונות הוא מתעניין גם בסוגיית הקשר בין העבר להווה של סין. באיזו מידה משפיעה המורשת הקיסרית על סין העכשווית? האם המהפכות של המאה ה-20 בישרו על כריתת הגט של סין המסורתית עם עברה האימפריאלי או שמא מדובר בסוג ייחודי של ההתחדשות הקיסרות במתכונת חדשה? מה מעמדה של המורשת הרעיונית של סין המסורתית בעידן המודרני? בחיפוש אחר התשובות לשאלות הללו אני מרחיב את תחום המחקר שלי למכלול ההיסטוריה הסינית המסורתית והמודרנית.
הוראתו משקפת את מגוון האינטרסים המחקריים שלו. הוא מלמד שני קורסים עיקריים לתואר בוגר: מבוא היסטורי של "סין בעידן המהפכות, 1978-1900" וכן שו"ס "ההגות הפוליטית בסין הקדומה". לתלמידי המוסמך הוא מציע את סמינר הליבה "תרבות פוליטית בסין המסורתית" ושיעור "שיטות מחקר בהיסטוריה הסינית" (ניתנים אחד לשנתיים). בנוסף הוא מלמד קורסים היסטוריים לתואר בוגר וקורסים המבוססים על קריאת טקסטים סיניים במקור לתלמידי המוסמך.
מחקרה של רונית ריצ׳י עוסק בתרבות והסטוריה של אינדונזיה, בספרות כתבי יד בג׳אווית ומלאית, בתיאוריות ופרקטיקות של תרגום ומסורות ספרות איסלמית בדרום ודרום-מזרח אסיה, ובהגליה ובתפוצה באסיה הקולוניאלית.
ד״ר דמיטרי שבצ׳נקו הוא מרצה בכיר בחוג ללימודי אסיה, ומחזיק בקתדרה ללימודים ג׳אינים על שם קלפנה, דהוואני וג'יט ג'וגאני. תחומי המחקר שלו הם פילוסופיה ג'אינית ופילוסופיה ברהמינית (הינדואית). הוא קיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת ניו מקסיקו בשנת 2018.
אביתר שולמן חוקר ומלמד דת ופילוסופיה בודהיסטית. מחקריו עוסקים בקשר בין פילוסופיה למדיטציה בבודהיזם, וכן בשאלות עקרוניות לגבי הבנת הדת הבודהיסטית, כגון לגבי אופיים ואופן חיבורם של כתבי הקודש הבודהיסטים, או לגבי טבעו הייחודי של הבודהה כפי שהוא מובן באסיה.
גדעון שלח-לביא הוא ארכיאולוג של סין, בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת פיטסבורג (ארה״ב). מחקרו מתמקד בארכיאולוגיה של התקופה הניאוליתית ותקופת הברונזה בסין וכן במחקר במימון ה ERC על חומות מתקופת ימי הביניים בסין ובמונגוליה.
החל משנת 1994 נפל בחלקו להיות מהארכיאולוגים הזרים הראשונים שהתאפשר להם לקיים מחקר שטח ארכיאולוגי בסין. הסקר האזורי הסיסטמאתי שבו הוא החל כמחקר הדוקטורט בשנים 1994-5 התפתח החל משנת 1998 למחקר בין-לאומי בו הוא שיתף פעולה עם ארכיאולוגים מסין ומארה"ב. בנוסף לסקר המכסה שטח של מעל 1000 קמ"ר המחקר כלל גם חפירות בדיקה, מיפוי של אתרים נבחרים, ומחקר גיאולוגי וסביבתי.
בשנת 2011 הוא יזם פרוייקט שטח ארכיאולוגי חדש, הפעם כשיתוף פעולה בין האוניברסיטה העברית לאוניברסיטת ג'י-לין בסין. המחקר מתקיים באיזור פו-סין, בפרובינציית ליאו-נינג ומתמקד בראשית החקלאות וישובי הקבע בצפון סין. המחקר זוכה לתמיכה של הקרן הלאומית למדע וכן של קרן המחקר של הנשיונאל-ג'יאוגרפיק. במחקר לוקחים חלק מדי שנה סטודנטים ישראלים וסינים. ספרו על הארכיאולוגיה של סין, מהתקופה הפליאוליתית עד לראשית תקופת האיחוד הקיסרי, הופיע בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. ספרי המבוא שהוא כתב ביחד עם פרופסור יורי פינס על ההיסטוריה של סין, משמשים כספרי הלימוד הבסיסיים בכל האוניברסיטאות בארץ.
במהלך השנים מילא מספר תפקידים בחוג ובאוניברסיטה: ראש החוג ללימודי מזרח אסיה, המנהל הראשון של מרכז פריברג ללימודי מזרח אסיה, סגן-דיקן הפקולטה למדעי הרוח, ראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה ומנהל פרוייקט המחקר בנושא המרחב האסייתי. פרסומיו כוללים 5 ספרים, 6 ספרים ערוכים ומעל ל 80 מאמרים בכתבי עת אקדמיים מובילים.
בשנת 2022 זכה פרופסור שלח-לביא בפרס אמת, הפרס האקדמי השני בחשיבותו בארץ.
דן שרר הוא היסטוריון שחוקר את יפן הקדם-מודרנית, בפרט בתקופת הסנגוקו (המאה ה-15 וה-16). מחקרו מתמקד במערכות פוליטיות קטנות יחסית, ובוחן כיצד המערכות הללו פעלו ואת יחסיהן עם משטרי הלוחמים ששלטו ולחמו ביפן במאות 15-16.
דן סיים תואר שלישי באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), ולאחר מכן ביצע מחקר במכון להיסטוריוגרפיה באוניברסיטת טוקיו (Tokyo University Historiographical Institute) וב-Kyoto Institute Library and Archive.
פרויקט המחקר שלו מתמקד במקדשים הבודהיסטיים של כת הניצ'ירן ביפן. מקדשים אלה הקימו מועצה אשר משלה בכת, ודרכה ניהלו משא ומתן עם השליטים הלוחמים ועם חצר הקיסר כיחידה אחת ולא כמקדשים נפרדים. מחקרו של ד"ר שרר עוקב אחר פעולת המועצה ובוחן כיצד סייעה למקדשים לשרוד תקופה אלימה ומסוכנת יחסית ביפן מבלי שנאלצו להתערב בלחימה בעצמם. בנוסף, ד"ר שרר חוקר גם שודדים יפנים במאות ה-13 וה-14, וכן את ההיסטוריה של הקסם ביפן.
הלנה גרינשפון חוקרת ומלמדת על יפן המודרנית על ביטוייה השונים, הכוללים תרבות צריכה, התפתחות של מרחב ציבורי ,תרבות אורבנית, שינוי חברתי, מגדר וזהות לאומית.
שרון סנדרוביץ' (דוקטורט מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי) עוסקת בספרות, בהגות, ובהיסטוריה של סין הטרום-מודרנית, בדגש על התקופה הקיסרית המוקדמת. מחקרה נוגע בשיח הפוליטי בתקופת ההאן, בנקודות ההצטלבות של סוגות שונות (כגון שירה, היסטוריוגרפיה, ורטוריקה), וכן בייצוג תפיסות של רגש בהקשרים הללו.
ד״ר גיא ש. שבבו (דוקטורט מאוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה - UBC) מלמד היסטוריה של קוריאה, דתות בקוריאה, וקולנוע קוריאני. מחקרו מתמקד בהיסטוריה של קוריאה בתקופה שושלת ג'וסון (1392-1910) עם דגש על היסטוריה אינטלקטואלית והיסטוריה חומרית.
הלנה גרינשפון חוקרת ומלמדת על יפן המודרנית על ביטוייה השונים, הכוללים תרבות צריכה, התפתחות של מרחב ציבורי ,תרבות אורבנית, שינוי חברתי, מגדר וזהות לאומית. המחקר שלה מתמקד בהשפעתה של גלובליזציה על הרגלי הצריכה וההבנייה של המרחב הציבורי ביפן. כיצד ההתפשטות הגלובלית של רשתות בינלאומיות כמו סטארבקס משנות את פניה של העיר היפנית? כיצד מוצרים יומיומיים כמו קפה משקפים שינויים מרחיקי לכת בתרבות וזהות יפנית? איזה תפקיד משחק מגדר בשינויים אלה? כדי לענות על שאלות מסוג זה, יש לבחון מקרוב לא רק את המגמות הכלכליות והחברתיות ברמת המאקרו, אלא גם את פרקטיקות היום-יום ואת הדרך בה דימויים, ייצוגים וטעמים מועברים ומתפרשים על ידי אנשים.
בהוראת הקורסים שלה הלנה מתמקדת במבט אנתרופולוגי וסוציולוגי על מגמות חברתיות ותרבותיות ביפן העכשווית. היא משלימה את החומר התיאורטי והאתנוגרפי בחומרי עזר וויזואליים כגון קטעי ווידאו, פרסומות, צילומים ועוד. הקורסים מצריכים היכרות בסיסית עם ההיסטוריה היפנית, יכולת ניתוח וחשיבה ביקורתית. המטלות של הקורס, לרבות בחינות ועבודות, כוללות ניתוח טקסטים ומתן פרשנות אינדיבידואלית בהתבסס על החומר הנלמד. המטרה הינה לא רק הקניית ידע בסוגיות ספציפיות הקשורות לחברה ותרבות של יפן העכשווית, אלא גם יצירת מסגרת לדיון אקדמי במונחים כגון תרבות, זהות, מסורת ועוד.
פעילות מחוץ לחוג:
הלנה גרינשפון משמשת כמתאמת של יחידת אסיה במכון מחקר ע"ש הארי טרומן באוניברסיטה העברית. יחידת אסיה מרכזת חוקרים העובדים על ארצות אסיאתיות ומעבירה הרצאות, סמינרים וכנסים הקשורים באספקטים שונים של יחסים בינ"ל, היסטוריה, תרבות, פוליטיקה וכלכלה של מדינות אסיה.
כמו כן, הלנה מתפקדת כחברת וועד מנהל של האגודה הישראלית ללימודי יפן. האגודה הוקמה בשנת 2012 במטרה לגשר בין מוסדות אקדמיים המלמדים על יפן בארץ ובעולם, ולסייע ביצירת קהילה תוססת של סטודנטים וחוקרים בישראל. השנה האגודה קיימה את הכנס הראשון שלה, שהתמקד בסוגיות אורבניות ביפן. אתר האגודה ללימודי יפן: http://www.japan-studies.org/
הלנה הינה חברה בוועד הירושלמי של אגודת ידידות ישראל-יפן, ארגון התנדבותי שמתמקד בהפצה של תרבות יפנית בישראל, ומארגן סדנאות, הצגות וארועים אחרים החושפים את הקהל הישראלי לפניה השונות והמגוונות של התרבות היפנית. אתר אגודת הידידות: http://www.israel-japan.org/
שרון סנדרוביץ' (דוקטורט מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי) עוסקת בספרות, בהגות, ובהיסטוריה של סין הטרום-מודרנית, בדגש על התקופה הקיסרית המוקדמת. מחקרה נוגע בשיח הפוליטי בתקופת ההאן, בנקודות ההצטלבות של סוגות שונות (כגון שירה, היסטוריוגרפיה, ורטוריקה), וכן בייצוג תפיסות של רגש בהקשרים הללו.
עמית הוראה בחוג ללימודי אסיה ובחוג לגאוגרפיה ורכז התוכנית המשותפת לחוג ללימודי אסיה ובית הספר למנהל עסקים. המחקר של דרור עוסק בתהליכים פוליטיים, כלכליים וחברתיים בסין העכשווית ומתמקד בהגירה פנימית מן הכפר לעיר, שינויים עירוניים ותכנון עירוני, ובהשתנותם של מרחבים ציבוריים עירוניים בסין העכשווית. פרסומיו האחרונים כוללים:
Kochan D. (2018) "The Prospects and Challenges of Socially Engaged Urban Planning and Architecture in Contemporary China", Journal of Planning Education and Research, https://doi.org/10.1177/0739456X18796635
Kochan D. (2016) “Home is where I lay down my hat? The Complexities and Functions of Home for Rural-to-Urban Migrants in Contemporary China”, Geoforum 71(1):21-32
Kochan, D. (2016) “(Re)placing Migrants’ Mobility: A Multi-method Approach to Integrating Space and Mobility in the Study of Migration”, Migration Studies. 4 (2): 215-237.
Kochan, D. (2015) “Placing the Urban Village: A Spatial Perspective on the Development Process of Urban Villages in Contemporary China”, International Journal of Urban and Regional Research, 39(5): 927–947
ד״ר גיא ש. שבבו (דוקטורט מאוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה - UBC) מלמד היסטוריה של קוריאה, דתות בקוריאה, וקולנוע קוריאני. מחקרו מתמקד בהיסטוריה של קוריאה בתקופה שושלת ג'וסון (1392-1910) עם דגש על היסטוריה אינטלקטואלית והיסטוריה חומרית.
ד״ר גיא שבבו בעל דוקטורט מהאוניברסיטה של קולומביה הבריטית בקנדה (UBC), תואר שני מאוניברסיטת ת"א ותואר ראשון בטכניון.
המחקר שלו מתמקד בהיסטוריה של קוריאה בתקופה שושלת ג'וסון (1392-1910) עם דגש על היסטוריה אינטלקטואלית והיסטוריה חומרית. בנוסף הוא עוסק במדעי הרוח הדיגיטליים ובמיוחד מתעניין בכלים לניתוח טקסט; במסגרת זו משתתף בפרויקט גדול של האיחוד האירופי בשם OPTED (Observatory for Political Text in European Democracies) שמבקש לבחון כלים, מתודולוגיות ונהלי עבודה לעבודה עם קורפוסים גדולים של טקסט דיגיטלי. ד״ר שבבו מלמד היסטוריה של קוריאה, דתות בקוריאה, וקולנוע קוריאני.
מר גדי אימרל מלמד סינית מודרנית וסינית קלאסית, ובעל תואר ראשון ושני בחוגים ללימודי אסיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, בנוסף ללמידת הוראת השפה הסינית בסין.
גב׳ צ׳יין לין בעלת תואר ראשון בספרות כללית ובלשנות סינית, ותואר מוסמך בלימודי אסיה מהאוניברסיטה העברית. גב׳ לי מלמדת את השפה הסינית בחוג ברמת מתחילים וברמת מתקדמים.
מר גדי אימרל מלמד סינית מודרנית וסינית קלאסית, ובעל תואר ראשון ושני בחוגים ללימודי אסיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, בנוסף ללמידת הוראת השפה הסינית בסין.
עבודת המוסמך שלי עסקה בפילוסופיה בודהיסטית סינית מוקדמת. בחרתי להתמקד בהוראת השפה מתוך רצון לפתוח עבור אחרים דלת אל השפה והתרבות הסינית על שלל הרבדים שלהן. הבנה טובה וטבעית של השפה היא הצעד הראשון להבנה של תרבות זרה, וזו בתורה מביאה להבנה מחודשת ועמוקה יותר של עצמנו ושל מקומנו בעולם.
המפגש עם התלמידים הוא תמיד חוויה מפתיעה ומאתגרת, ולעיתים קרובות אני מרגיש שאני לומד מהם לא פחות משהם ממני. לצד ההוראה של השפה עצמה, אני מנסה לסייע לתלמידים לרכוש כלים טובים יותר לחשיבה וללמידה, כך שבתום לימודיהם יוכלו להמשיך בכוחות עצמם. ההנאה הגדולה מההוראה היא להצליח לעזור לאנשים להתגבר על הפחד הראשוני שיש להם מהשפה, להאמין בעצמם, ולהבין שיש בהם יכולות שלעיתים לא חלמו עליהן.
מר ז׳חאו-חה חן בעל תואר ראשון בספרות ובלשנות, וכיום לומד לתואר מוסמך באוניברסיטה העברית. מר חן מלמד את השפה הסינית, ברמת מתחילים וברמת מתקדמים.
קוראים לי דזה חאו ונולדתי בשאנגחאי בסין. אני מלמד סינית מדוברת באוניברסיטה העברית.
אחרי שסיימתי את התואר הראשון שלי בספרות ובלשנות, טסתי לעיר קונמינג ללמוד עברית תנ"כית. שם הכרתי הרבה תיירים ישראלים, מהם למדתי קצת על התרבות הישראלית: תרבות טיול כתרמילאי. יש לישראלים שנה או שנתיים לטייל ולחשוב על מה לעשות בעתיד. זה נשמע כיף.
על מנת לגלות יותר את התרבות וההיסטוריה, החלטתי לטוס לישראל. בינתיים אני כבר פה שנתיים, ובמשך הזמן למדתי את התואר השני בלימודי ישראל. מה שגיליתי עכשיו הוא שלמרות המדינה הקטנה, ישראלים יודעים איך לעשות כיף עם מה שיש ולנוח טוב. אני רוצה ללמוד יותר על החברה ולהראות לסינים את התרבות הישראלית וגם לישראלים את התרבות הסינית.
שפה היא ממש קסם. לפני שלמדתי עברית דיברתי עם ישראלים באנגלית, וזה לא משהו. אחרי שלמדתי עברית, פגשתי ישראלים וגם סינים בטיוליי ומיד הפכנו לחברים משום שאני יכול לצחוק את הצחוקים שלהם, ולשתף את האוכל הטעים ולהתלונן על דברים לא טובים בשתי התרבויות. יותר שפות הן יותר משפחות.
אני ממש אשמח ללמד ישראלים שבוחרים ללמוד סינית מכיוון שבסוף זאת לא רק שפה שאני מלמד אותם, אלא גם עיר גדולה שאנחנו בונים ביחד. ככל שהעיר תגדל, נבין אחד את השני יותר טוב ונהיה יותר קרובים.
גב׳ צ׳יין לין בעלת תואר ראשון בספרות כללית ובלשנות סינית, ותואר מוסמך בלימודי אסיה מהאוניברסיטה העברית. גב׳ לי מלמדת את השפה הסינית בחוג ברמת מתחילים וברמת מתקדמים.
בלימודי התואר הראשון, למדתי ספרות כללית ובלשנות סינית באוניברסיטת Capital Normal University of Beijing. את התואר השני השלמתי בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית.
אני אוהבת להיות מורה כי ההוראה מראה לי שוב ושוב שבתוך הלב של כל תלמיד/תלמידה קיים מורה אמיתי עבורי.
מר ז׳אי-ואן רוסמן-קים בעל תואר ראשון בלימוד השפה הקוריאנית מאוניברסיטת סאול, ותואר מוסמך בהיסטורית העם היהודי מהאוניברסיטה העברית.
Jay Rossman Kim received his degree in Korean Language Teaching and Theory from the University of Seoul, South Korea. He received his Master’s degree in The History of the Jewish People from the Hebrew University of Jerusalem.
גב׳ צ׳יין לי ניהלה בעברה בית ספר פרטי לשפות בסין, ולימדה את השפה הסינית במקביל לדיפלומטים אמריקנים וישראלים.
למידה ולימוד שפות הם שאיפת חיי.
בסין, ניהלתי בית ספר פרטי לשפות. במקביל, לימדתי את השפה המנדרינית וקורסי תרבות שונים לנציגים דיפלומטים מהשגרירות והקונסוליה האמריקאית ומהקונסוליה הישראלית בצ'נגדו במהלך 6 שנים. ניסיוני האישי בתור תלמידה לשפות זרות מאפשר לי להזדהות עם קשייהם של תלמידיי, להסביר להם את הניואנסים וההבדלים הקלים שיש במילים הנרדפות בסינית, וכך לתת להם תפיסה חדה יותר של השפה. כתוצאה מכך הם מסוגלים לדבר סינית בצורה מדויקת. זה בדיוק מה שאני שואפת לעשות עם תלמידים ישראלים בארץ.
מבחינה אקדמית, אני רוצה לעבוד עם ישראלים אשר הגיעו לרמת שליטה גבוהה בשפה הסינית, ויחד איתם, לכתוב מילון סיני עברי ועברי סיני כדי להועיל לתלמידים משתי המדינות. אני מאמינה שמילונים דו-לשוניים הם כלי הכרחי על מנת לצלוח את עולמות המבוך של שתי השפות היפות והעתיקות הללו.
פרופ׳ (אמריטה) איירין איבר ז״ל (דוקטורט מאוניברסיטת קלרמונט) הייתה סינולוגית בקטדרה על שם לואי פריברג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית, עמיתה בכירה במכון על שם הארי ס. טרומן, והתמחתה בתרגומים מסינית.
פרופ' יעל בן-תור עוסקת בחקר הדינמיקה של התפתחות המסורות הווז'רייניות (רכב היהלום) בתקופה הקלאסית בטיבט, תוך התמקדות בתהליך היצירה של הגוהייסמאג'ה טנטרה.
פרופ׳ (אמריטוס) אלי יופה ז״ל (דוקטורט מאוניברסיטת הארוורד) היה פרופסור להיסטוריה של הצבא הסיני, ממייסדי החוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחבר החוג מיום הקמתו.
פרופ' מירון מֶדְזִינִי הוא פרופסור ללימודי יפן באוניברסיטה העברית בירושלים וממקימי החוג למזרח אסיה והראשון שלימד על יפן באוניברסיטה ישראלית. הוא שימש דובר לשכת ראש הממשלה של לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין (כהונה ראשונה) וראש לשכת העיתונות הממשלתית.
פרופ' דוד שולמן הוא מומחה ללימודים הודיים וארמניים בחוג ללימודי אסיה. הוא חתן פרס רוטשילד לשנת 2004, פרס א.מ.ת לשנת 2010 וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וזוכה פרס ישראל בתחום חקר מדעי הדתות וחקר הפילוסופיה לשנת 2016.
פרופ' יצחק שיחור הוא סינולוג בחוג ללימודי אסיה ובמחלקה למדעי המדינה. הוא השלים כתיבת עבודת דוקטור ב- London School of Economics and Political Science בשנת 1976. משנת 1993 הוא מכהן בקתדרה ללימודי סינית של מייקל וויליאם ליפסון.
פרופ' בן-עמי שילוני בעל תואר ראשון ושני מן האוניברסיטה העברית ודוקטורט מאוניברסיטת פרינסטון. הוא לימד באוניברסיטה העברית משנת 1971 וזכה פעמיים בפרס מייקל מילקן על הצטיינות בהוראה. בשנת 2000 הוענק לו עיטור "כוכב הזהב והכסף" מטעם קיסר יפן על תרומתו להפצת תרבות יפן בישראל.
פרופ׳ (אמריטה) איירין איבר ז״ל (דוקטורט מאוניברסיטת קלרמונט) הייתה סינולוגית בקטדרה על שם לואי פריברג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית, עמיתה בכירה במכון על שם הארי ס. טרומן, והתמחתה בתרגומים מסינית.
פרופ' יעל בן-תור עוסקת בחקר הדינמיקה של התפתחות המסורות הווז'רייניות (רכב היהלום) בתקופה הקלאסית בטיבט, תוך התמקדות בתהליך היצירה של הגוהייסמאג'ה טנטרה.
התעניינותה בתרבות טיבט ובבודהיזם החלה בטיול הגדול שלה להודו לפני כמה עשורים. משום שלא ניתן היה אז ללמוד את השפה והתרבות הטיבטית בארץ, לימודיה הגבוהים היו בארה"ב באוניברסיטת אינדיאנה, שהייתה אחת האוניברסיטאות היחידות בזמנו אשר הציעה תכנית דוקטורט בתחום לימודי טיבט. אחד ממוריה היה טובטן ז‘יגמה נורבו, אחיו הבכור של הדלאי לאמה ה-14, אשר לימד שם במשך תקופה ארוכה. לאחר שובה ארצה התחילה להרצות באוניברסיטה העברית. במשך שנים לימדה באוניברסיטה את השפה הטיבטית הקלאסית וקורסים רבים ושונים, כולל התיאוריה והפרקטיקה של הבודהיזם ההודי והטיבטי, הספרות הבודהיסטית, הספרות הטיבטית, האדם והקוסמוס על פי הבודהיזם הטיבטי, ההיסטוריה התרבותית של טיבט, רכב השלמויות ורכב היהלום וכו'. כמו כן הדריכה תלמידים לתואר מוסמך ודוקטורט.
נשיא כבוד של האגודה הישראלית ללימודי יפן (2015-2018).
פרופ' אהוד הררי ייסד בישראל את לימודי המדינה הפוליטיקה, המדיניות, המינהל ויחסי העבודה ביפן. הוא בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, ושימש פרופסור אורח וחוקר אורח באוניברסיטת טוקיו ובאוניברסיטאות אחרות בארה"ב, אירופה, קנדה ואסיה.
פרופ׳ (אמריטוס) אלי יופה ז״ל (דוקטורט מאוניברסיטת הארוורד) היה פרופסור להיסטוריה של הצבא הסיני, ממייסדי החוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית, וחבר החוג מיום הקמתו.
מחקריו של יופה התמקדו בצבא סין. את ראשית צעדיו בתחום עשה בעבודת דוקטורט פורצת דרך אשר התמקדה ביחסי צבא-מפלגה בסין. העבודה, שהתפרסמה כספר "Party and army: professionalism and political control in the Chinese officer corps, 1949–1964", הפכה לקלאסיקה בכל הקשור להתפתחות צבא סין וקשריו עם הדרג הפוליטי. מאז כתב יופה מאמרים רבים על הקשר בין הצבא והמפלגה הקומוניסטית.
ליהי יריב לאור מתרכזת בשני תחומים עיקריים: הטיפולוגיה של הלשון הסינית המודרנית ותרגומי התנ"ך לסינית.
מראשית דרכה היא שלבה בלימודיה את תחומי הסינולוגיה והבלשנות בחוגים ללימודי מזרח אסיה ולבלשנות (הודו-אירופית) באוניברסיטה העברית, שבה השלימה את התואר הראשון והשני. היא השתלמה בפריז ((INALCO, באוניברסיטה של קליפורניה, ברקלי בארה"ב במחלקות לשפות המזרח ולבלשנות, ובטייוואן. את עבודת הדוקטור בתחום הבלשנות הסינית (בהדרכתו של פרופ' קלוד הג'ג') כתבה באוניברסיטה של פריז 3 (סורבון, 1991).
במהלך לימודיה לתואר השני היא החלה ללמד את השפה הסינית בחוג ללימודי מזרח אסיה, ובהמשך לימדה קורסים העוסקים בבלשנות הסינית ובסוגיות של חברה ותרבות בסין.
היא כיהנה כראש החוג ללימודי מזרח אסיה וכיו"ר ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הרוח.
בין תפקידיה מחוץ לאוניברסיטה: יו"ר אקדמי של ועדת המקצוע – סינית (הממונה על בחינות הבגרות בסינית) במשרד החינוך ויו"ר אקדמי של ועדת ההיגוי לקידום קשרי ישראל עם סין והודו מטעם המועצה להשכלה גבוהה.
פרופ' רפי ישראלי הוא מזרחן ומומחה לאסלאם, למזרח התיכון ולסין. הוא חבר וועדת ההיגוי של מרכז אריאל למחקרי מדיניות. חבר מערכת כתב העת "נתיב".
הוא למד ערבית והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1963 סיים תואר ראשון. המשיך בלימודי סין באוניברסיטת קליפורניה בברקלי וב-1970 קיבל את ה-MA בהיסטוריה של מזרח אסיה. הוא קיבל מלגה מאוניברסיטת סטנפורד ובעזרתה למד במשך כשנה סינית באוניברסיטת טאיוואן. בסיומה של השנה, ב-1971 חזר לברקלי ובמשך כשלוש שנים היה עמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים של האוניברסיטה, במקביל ללימודי הדוקטורט שם. ב-1974 קיבל מאוניברסיטת ברקלי את ה-PhD בסינית ובהיסטוריה של האסלאם וחזר לישראל.
ישראלי כיהן החל מ-1974 כמרצה ואחר כך כפרופסור להיסטוריה סינית ולתרבות האסלאמית באוניברסיטה העברית וכעמית מחקר במכון טרומן. במקביל הוא כיהן גם במשרות ניהוליות באוניברסיטה, לרבות מתאם היחידה לחקר אסיה במכון טרומן ומנהל המרכז ללימודים קדם אקדמאיים וכן היה פרופסור אורח ולימד קורסים וביצע מחקרים באוניברסיטאות חוץ שונות, בארצות הברית (אוניברסיטת הרווארד ואחרות), קנדה, איטליה, אוסטרליה, יפן, בלגיה ועוד.
בשנים 1992–1996 היה ראש החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. הוא כתב יותר מ-20 ספרים, בנוסף ליותר מ-100 מאמרים שהתפרסמו בעיתונות המקצועית בארץ ובעולם.
פרופ' מירון מֶדְזִינִי הוא פרופסור ללימודי יפן באוניברסיטה העברית בירושלים וממקימי החוג למזרח אסיה והראשון שלימד על יפן באוניברסיטה ישראלית. הוא שימש דובר לשכת ראש הממשלה של לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין (כהונה ראשונה) וראש לשכת העיתונות הממשלתית.
מראשוני החוקרים של יפן המודרנית בישראל.
הוא למד בסיטי קולג' בניו יורק. בשנים 1957–1959 עבד כעוזר נספח העיתונות בשגרירות ישראל בוושינגטון. ב-1960 קיבל תואר מוסמך מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון ביחסים בינלאומיים. בין 1959 ועד 1962 למד יפנית ולימודי המזרח הרחוק באוניברסיטת הרווארד ממנה קיבל תואר דוקטור. עם חזרתו לארץ בספטמבר 1962 נתמנה למנהל לשכת העיתונות הממשלתית בירושלי, ובמקביל היה ממקימי החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1966 מונה לדובר לשכת ראש הממשלה לוי אשכול. ביולי 1973 נתבקש לשמש גם כדובר לשכת ראש הממשלה גולדה מאיר, וכמה חודשים של יצחק רבין בכהונתו הראשונה כראש ממשלה. ביולי 1976 מונה למנהל לשכת העיתונות הממשלתית.
בין השנים 1978 עד 1995 שימש בכמה תפקידים בכירים בקרן היסוד, המגבית המאוחדת לישראל כולל אחראי על מבצעים, פיתוח מנהיגות ומנהל החטיבה לארצות דוברות אנגלית. לאחר שפרש מקרן היסוד, מדזיני המשיך ללמד באוניברסיטאות בישראל לימודי מזרח אסיה, בין השאר בבית הספר לתלמידי חו"ל של האוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו "גולדה: ביוגרפיה פוליטית" זכה לפרס ראש הממשלה בשנת 2010.
בשנת 2016 קיבל מירון מדזיני את אות מסדר השמש העולה על תרומתו לקידום לימודי יפן.
פרופ' דוד שולמן הוא מומחה ללימודים הודיים וארמניים בחוג ללימודי אסיה. הוא חתן פרס רוטשילד לשנת 2004, פרס א.מ.ת לשנת 2010 וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וזוכה פרס ישראל בתחום חקר מדעי הדתות וחקר הפילוסופיה לשנת 2016.
דוד שולמן סיים תואר הראשון בהצטיינות בהיסטוריה אסלאמית ובשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית. הוא למד לדוקטורט בספרות טמילית בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה (SOAS) שבאוניברסיטת לונדון, תחת הנחייתו של חוקר טמיל והמוזיקולוג ג'ון ר. מאר. הלימודים כללו עבודת שדה בטאמיל נאדו בשנים 1976-1975. הוא קיבל את הדוקטורט ב-1976, על עבודתו בנושא המיתולוגיה של המקדשים של האל שיווה באזור טאמיל נאדו שבדרום הודו. ב-1976 החל לעבוד כמרצה בחוג ללימודים הודיים ומדע הדתות באוניברסיטה העברית. הוא נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ב-1988. שימש כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה ואחר כך כראש המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית. דוד שהה כפרופסור אורח באוניברסיטת ויסקונסין, אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ואוניברסיטת פנסילבניה. ב-1987 זכה במלגת מקארתור.
ספרו הראשון היה ספר שירה בשם המקדש והמים שהתפרסם ב-1974 וזכה בפרס ניומן עבור ספר ראשון בשירה. בשנת 2010 הוא יזם את תוכנית עמיתי מרטין בובר במדעי הרוח והחברה.
פרופ' יצחק שיחור הוא סינולוג בחוג ללימודי אסיה ובמחלקה למדעי המדינה. הוא השלים כתיבת עבודת דוקטור ב- London School of Economics and Political Science בשנת 1976. משנת 1993 הוא מכהן בקתדרה ללימודי סינית של מייקל וויליאם ליפסון.
פרופ' שיחור היה חבר הועדה אקדמית במכון המחקר הארי ס טרומן ולימים כמנכ"ל המכון, שימש כדיקן הסטודנטים באוניברסיטה העברית, כראש המחלקה למדע המדינה וכראש החוג ללימודי מזרח אסיה.
פרופ' בן-עמי שילוני בעל תואר ראשון ושני מן האוניברסיטה העברית ודוקטורט מאוניברסיטת פרינסטון. הוא לימד באוניברסיטה העברית משנת 1971 וזכה פעמיים בפרס מייקל מילקן על הצטיינות בהוראה. בשנת 2000 הוענק לו עיטור "כוכב הזהב והכסף" מטעם קיסר יפן על תרומתו להפצת תרבות יפן בישראל.
בן-עמי שילוני שימש מרצה אורח ועמית מחקר באוניברסיטאות הרווארד, אוקספורד, קיימברידג', קולורדו, טוקיו וברקליי. בשנת 2010 הוא זכה בפרס של "קרן יפן" והתקבל אצל הקיסר והקיסרית בארמון. הוא כתב ספרים בעברית, אנגלית ויפנית. ספריו בעברית הם: "יפן המסורתית: תרבות והסטוריה", "יפן המודרנית: תרבות והסטוריה" ו"יפן במבט אישי" (כולם בהוצאת שוקן). נושאי מחקריו הם יפן במאות ה-19 וה-20, היהודים והיפנים ומוסד הקיסרות היפני. משמש פרשן בתקשורת לנושאי יפן וקוריאה.
פרופ' צבי שיפרין, מראשוני חוקרי מזרח אסיה בישראל, היה מומחה נודע להיסטוריה של סין המודרנית וממייסדיי החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית.
פרופ' שיפרין היה בעל תואר ראשון ושני מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה ותואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית. פרופ' שיפרין היה הראשון שלימד באוניברסיטה העברית קורסים בנושאי סין ומזרח אסיה עוד משנת 1958. בשנת 1968, בתקופה בה לימוד השפה וההיסטוריה של ארצות מזרח אסיה נראה אזוטרי לחלוטין, הוא פעל להקמת החוג הראשון בארץ ללימודי מזרח אסיה (שנקרא אז החוג ללימודי סין ויפן).
פרופ' שיפרין היה מומחה בעל שם עולמי לתקופת עלייתה של סין המודרנית (1840-1949) ולמהפכת 1911 ששמה קץ לסין הקיסרית. ספריו העוסקים בדמותו של סון יאט-סן (1866-1925), אבי הרפובליקה הסינית, הפכו לקלאסיקה ונמנים עם ספרי היסוד של הסינולוגיה העולמית. על ספרו הראשון, "סון יאט-סן ומקורות המהפכה הסינית" (ברקלי: הוצאת אוניברסיטת קליפורניה, 1968), זכה בעיטור ע"ש גוהן ק. פיירבאנק מטעם החברה ההיסטורית האמריקנית. הספר תורגם לסינית (בסין ובטאיואן), ויצא במהדורה מחודשת בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה בשנת 2010, ערב יובל המאה למהפכת 1911. באותה שנה יצאה גם בסין הוצאה מחודשת של כתביו המרכזיים (2 כרכים הכוללים שני ספרים ושמונה מאמרים) תחת הכותרת "סון יאט-סן והמהפכה הסינית. "孙中山与中国革命".
בשנת 2010 בחרה בו הספרייה הלאומית הסינית לאחד מ"מאה הסינולוגים הגדולים ביותר בכל הזמנים." בשנת תשע"ה פרופ' צבי שיפרין נבחר לחתן פרס ישראל לחקר לימודי המזרח הרחוק.