קצת היסטוריה

לימודי מזרח אסיה

לימודי השפה הסינית וההיסטוריה של סין באוניברסיטה העברית החלו בשנת 1958 ביוזמתו של פרופ' צבי שיפרין כקורסי בחירה שהיו פתוחים בפני תלמידי חוגים שונים. בשנים שבהם איש במערכת ההשכלה הגבוהה בארץ לא קידם את המחקר וההוראה בתחומים אלה, דחק פרופ' שיפרין בשלטונות האוניברסיטה העברית להבין את חשיבותו של איזור מזרח אסיה ואת חשיבותה של סין כמעצמה שאין להעלות על הדעת כי לא יוקדשו משאבים לחקור ולהורות את ההיסטוריה, את התרבות ואת השפה שלה. הקורסים של פרופ' צבי שיפרין על ההיסטוריה של סין משכו קהלים גדולים מקרב תלמידי האוניברסיטה, וכאשר נוספו שיעוריו של ד"ר מירון מדזיני על ההיסטוריה של יפן, החל התחום של לימודי סין ויפן באוניברסיטה העברית לקרום עור וגידים. 

בשנת 1968, עם הצטרפותו של פרופ' אברהם אלטמן, שלימד שפה והיסטוריה של יפן, הוקם החוג, שנקרא בתחילה "החוג ללימודי סין ויפן". ראש החוג הראשון היה פרופ' צבי שיפרין. בהנהגתו התרחב החוג בשנים שלאחר מכן, כאשר הצטרפו אליו חוקרים ידועי שם בתחום סין ובתחום יפן. בלימודי סין - פרופ' אלי יופה ז"ל, שעסק בהיסטוריה ובפוליטיקה של סין העכשווית ונודע בעולם בזכות מחקריו על הצבא הסיני, פרופ' איירין איבר, שתחום המחקר שלה הוא ההיסטוריה האינטלקטואלית והספרות של סין, ואשר קידמה את חקר תרגומי התנ"ך לסינית, פרופ' רפי ישראלי, חוקר ההיסטוריה של סין והאסלאם בסין, ופרופ' יצחק שיחור החוקר את המדיניות הבינלאומית של סין ואת יחסי סין והמזרח התיכון. בלימודי יפן היו אלה פרופ' בן-עמי שילוני, החוקר את ההיסטוריה והתרבות של יפן ואת מוסד הקיסרות ביפן, ופרופ' אהוד הררי.שמחקריו עוסקים בתחום הפוליטיקה, המנהל הציבורי ויחסי העבודה ביפן. באמצע שנות השבעים של המאה ה-20 הצטרף לחוג חוקר הפילוסופיה הסינית פרופ' ויטלי רובין ז"ל, שהיה מתנגד המשטר מברית המועצות, ואשר שנים רבות סרבו השלטונות להתיר את יציאתו. 

בראשית הדרך הייתה הוראת השפה הסינית נתונה בידיהם של מורים אשר הגיעו לארץ לפרקי זמן קצרים, ביניהם פרופ' דניאל לסלי, יעקב ינקלביץ ולב רובשוב. אולם המורה שפיתחה את לימודי השפה הסינית בחוג ללימודי סין ויפן וביססה אותם היתה הגב' דורה שיקמן ז''ל. הגב' שיקמן, שהייתה סינית במוצאה, נישאה ליהודי תושב סין ועלתה עמו לישראל בדרך לא דרך בתקופת מהפכת התרבות בסין. בשנת 1968, עם הקמת החוג, הייתה הגב' שיקמן המורה הראשונה שהשכילה להנחיל לקומץ התלמידים שלמדו את השפה הסינית לא רק את יסודות השפה אלא אף את הבנת התרבות הסינית. לאחר פטירתה של גב' שיקמן הייתה הד"ר ליהי יריב-לאור שעיסוקה הבלשנות הסינית המודרנית לרכזת הוראת השפה הסינית. בשנת 1987 הצטרפה לסגל הוראת השפה הסינית הגב' לין ציין, אשר הגיעה מבייג'ינג ומכהנת מזה שנים רבות כמורה הבכירה לשפה הסינית.

הוראת השפה היפנית התנהלה בראשיתה על ידי פרופ' אברהם אלטמן, שלימד גם היסטוריה של יפן.  לאחר שהגיע מיפן מר הירוקאז אויקאוה כסטודנט שהתמחה בשפות שמיות, עברה משימת הוראת השפה היפנית לידיו בראשית שנות השבעים. לאחר שנים אחדות החלה הגב' מריקו צוג'יטה ללמד את השפה היפנית, ולאחריה הצטרף אל משימת הנחלת הלשון היפנית גם מר קיוג'י צוג'יטה, שעיסוקו המחקרי בבלשנות. על תרומתם לפיתוח קשרי ישראל יפן והנחלת השפה היפנית בארץ זכו מריקו וקיוג'י צוג'יטה בשנת 2008 לאות הוקרה מיוחד מטעם משרד החוץ היפני. מורים אחרים שלימדו את השפה היפנית במהלך השנים היו הנריק ליפשיץ, שבא מפולין לפרק זמן של שנתיים (ולימים מונה שגריר פולין ביפן) ושונית שחל-פורת. מאז שנת 2009, הגב' נעה אופנהיים מכהנת כרכזת השפה היפנית. 

הוראת השפה הקוריאנית – מאז שנת 1999 מלמדים בחוג את השפה הקוריאנית. ד"ר שין סאונג-יון, אשר הגיע מקוריאה כדי להשתלם בתחום לימודי המקרא אוניברסיטה העברית, לימד את השפה הקוריאנית במשך למעלה מעשר שנים. כאשר הוא שב לקוריאה, החל ללמד מר זאי-ואן רוסמן קים.

 

לימודי הודו

ראשיתם של לימודי הודו בארץ, ובכלל זה הוראת הסנסקריט, היתה בעלייתו ארצה של ד״ר משה שפיצר, אינדולוג שהוכשר במינכן בשנות ה-20 של המאה העשרים. שפיצר התמחה בכתבי יד שהתגלו בדון-וואנג (דרך המשי, סין של היום). שפיצר תרגם מהאופנישדות והריג וודה ולימד סנסקריט במחתרת בביתו. לימודי הודו באוניברסיטה העברית קמו לראשונה באמצע שנות ה-60, כאשר פרופ׳ טוביה גלדבלום חזר מדוקטורט באנגליה והחל ללמד סנסקריט ופילוסופיה הודית. באותן שנים חזר גם ד״ר דני ארגוב מלונדון עם דוקטורט בהיסטוריה המודרנית של הודו, ובמשך שנים לימד מבוא להיסטוריה ההודית. הבלשן הנודע שאול מגרון החל ללמד סנסקריט בחוג לבלשנות, לעתים קרובות במסעדות ובתי קפה בירושלים. את האסלאם ההודי, לרבות הספרות וההגות בפרסית הודית ואורדו, ייצג יוחנן פרידמן, מהחוג לאסלאם ומזרח תיכון, לימים חתן פרס ישראל.

מסלול לימודים מסודר במתכונת חוג הופיע לראשונה עם הצטרפותם לאוניברסיטה של הפרופסורים דוד שולמן (לימים חתן פרס מקארתור, פרס אמת, ופרס ישראל), ואלכסנדר סירקין באמצע שנות השבעים. לימודי הודו הפכו להיות חלק מהחוג המורחב שכלל את איראן וארמניה. כבר בשנים הראשונות התברך החוג בתלמידים מהשורה הראשונה, למשל במכינת הסנסקריט המפורסמת של 1981-82 שהיו בה 7 תלמידים, 6 סיימו תארי דוקטור ומאסטר. שניים מהם, יעל בן-תור ויוחנן גרינשפון נקלטו לימים כאנשי סגל בחוג: יעל במגמה הטיבטית-בודהיסטית, ויוחנן כמורה להגות היוגה והאופנישדות.

במרוצת השנים נוספו עוד ועוד שפות לתכניות הלימודים. דוד שולמן התחיל ללמד סנסקריט וטמילית, ואחר כך גם טלגו, יעל בן תור לימדה טיבטית, יוחנן פרידמן לימד אורדו, ד״ר אלה בורמן לימדה בורמזית, ד״ר גנדי שלומפר התחיל את לימודי ההינדי באוניברסיטה, אלכס צ׳רניאק לימד פאלי, ואופירה גמליאל לימדה מליאלם וסנסקריט.

בשנים האחרונות הצטרפו לחוג שורה של חוקרים חדשים, רובם בוגרי החוג עצמו. יגאל ברונר (ספרות סנסקריטית, תורת הספרות, והיסטוריה האינטלקטואלית של הודו), רונית ריצ׳י (חוקרת אסלאם דרום-מזרח אסיאתי, במיוחד בג׳אוה, ומלמדת על תרבות אינדוניזיה--היא גם הוסיפה את האינדונזית לשפות הנלמדות בחוג), רותם גבע (כותבת ומלמדת על ההיסטוריה של הודו המודרנית, ובפרט שנות החלוקה ומלה״ע השניה), ואביתר שולמן (חוקר בודהיזם קדום, הגות בודהיסטית, וספרות פאלי). מרינה רימשה מנהלת בגאון את מערך ההוראה בהינדי, והוראת הסנסקריט מופקדת בידי תלמידינו המתקדמים לדוקטורט, ובראשם מעין נדבך, סיון גורן, ועופר פרס..

לימודי אינדונזיה

לימודי אינדונזיה מתקיימים באופן מסודר באוניברסיטה העברית מאז 2013 אז הצטרפה רונית ריצ׳י לסגל החוג. במסגרת לימודים אלו מוצעים קורסים למתחילים ומתקדמים בשפה האינדונזית, מבואות להסטוריה ותרבות ולאסלאם בדרום-מזרח אסיה, וקורסים נוספים. ב-2017 יתקיים כנס ראשון בתחום זה בישראל, נארח פרופסורית בכירה שתלמד קורס מתקדם על היסטוריה אינדונזית, ובשנה הבאה (2018-2019) תתארח במכון ללימודים מתקדמים בירושלים קבוצת מחקר בינלאומית שתעסוק בספרות ובתרבות של האי ג׳אווה.